מסכת אהלות, פרק ט, משנה טו

משנה טו: אָרוֹן שֶׁהִיא רְחָבָה מִלְּמַטָּן וְצָרָה מִלְמַעְלָן וְהַמֵּת בְּתוֹכָהּ, הַנּוֹגֵעַ בָּהּ מִלְּמַטָּן, טָהוֹר. וּמִלְמַעְלָן, טָמֵא. רְחָבָה מִלְמַעְלָן וְצָרָה מִלְּמַטָּן, הַנּוֹגֵעַ בָּהּ מִכָּל מָקוֹם, טָמֵא. הָיְתָה שָׁוָה, הַנּוֹגֵעַ בָּהּ מִכָּל מָקוֹם, טָמֵא, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, מִטֶּפַח וּלְמַטָּן, טָהוֹר. מִטֶּפַח וּלְמַעְלָן, טָמֵא. הָעֲשׂוּיָה כְמִין קַמְטְרָא, הַנּוֹגֵע בָּהּ מִכָּל מָקוֹם, טָמֵא. כְּמִין גְּלוֹסְקוֹס, הַנּוֹגֵעַ בָּהּ מִכָּל מָקוֹם, טָהוֹר, חוּץ מִמְּקוֹם פְּתִיחָתָהּ:

משנה טו: אָרוֹן – קבר החצוב בסלע, ופי הקבר הוא מלמעלה וצידי הסלע הם דפנות הקבר, אף שהסלע עצמו שאינו מעשה ידי אדם אינו נחשב כחלק מארון המת, מכל מקום החלק שתחת הכיסוי שעל גבי המת, נטמא, כיון שהכיסוי הוא מעשה ידי אדם ומטמא את החלק שהוא מאהיל עליו, ובאופן שֶׁהִיא (-ה'ארון', והיינו החציבה שבסלע) רְחָבָה מִלְּמַטָּן וְצָרָה מִלְמַעְלָן, וְהַמֵּת בְּתוֹכָהּ, כיון שרק הכיסוי שעל פי הקבר שלמעלה מטמא, ודפנות הקבר מתרחבות לצדדים כלפי מטה ואינם מכוונים כנגד כיסוי פי הקבר הנמצא למעלה, הַנּוֹגֵעַ בָּהּ מִלְּמַטָּן, במקום שהסלע מתרחב ואינו מכוון כנגד כיסוי פי הקבר, טָהוֹר. וְהנוגע מִלְמַעְלָן, כנגד כיסוי פי הקבר, הרי הוא טָמֵא. אך אם היה הדבר הפוך, שהיתה החציבה בסלע רְחָבָה מִלְמַעְלָן במקום פי הקבר הנמצא למעלה, וְצָרָה מִלְּמַטָּן, נמצא שכל הדפנות, בין הצרות שלמטה ובין הרחבות שלמעלה נמצאות תחת וכנגד כיסוי פי הקבר שלמעלה, ששם הוא החלק הרחב ביותר, והוא מאהיל על כל הדפנות, הַנּוֹגֵעַ בָּהּ מִכָּל מָקוֹם, טָמֵא, שהרי הטומאה עולה עד הכיסוי והכיסוי חוזר ומוריד את הטומאה למטה כנגד כולו, והרי כל הדפנות נמצאות תחתיו. הָיְתָה החציבה שָׁוָה – מיושרת ממעלה למטה, הַנּוֹגֵעַ בָּהּ מִכָּל מָקוֹם, טָמֵא, כיון שצידי הקבר הם כנגד הכיסוי שלמעלה, וכל האופנים הללו שמתחילת המשנה ועד כאן, הם דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, הסובר שכל הדפנות נחשבות כ'ארון' של המת, וטמאות, ואפילו מה שנמצא למטה במרחק גדול מהקבר עצמו. וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ חולק ואוֹמֵר, כיון שהסלע ומה שתחתיו אינם מעשה ידי אדם, אין נחשב כארון המת אלא הטפח הסמוך לחלל שבו נמצא המת, ולכן מִטֶּפַח וּלְמַטָּן – ממרחק של טפח מקרקעית החלל שבו המת וכלפי מטה, אין הטומאה יורדת לשם, והנוגע שם טָהוֹר. ורק מִטֶּפַח וּלְמַעְלָן – מאותו טפח הסמוך לקרקעית החלל שהמת נמצא בו, וכלפי מעלה, כל זה נחשב כארון המת, וטָמֵא.

הָעֲשׂוּיָה כְמִין 'קַמְטְרָא', שזהו כלי שכיסויו מכסה את כל עובי הדפנות, וכך כיסוי הקבר היה מכסה את כל עובי הדפנות, נמצא שהכיסוי מחשיב את דפנות הסלע כדפנות הקבר, ולכן אף אם היתה החציבה רחבה למטה וצרה למעלה, כיון שדפנות אלו נחשבות כדפנות הקבר ממש הרי הן טמאות ומטמאות אף את הנוגע בחלקם המתרחב, שאינו תחת המכסה ממש, ולכך הַנּוֹגֵע בָּהּ מִכָּל מָקוֹם, אף בדפנות המתרחבות, טָמֵא, ואין זה דומה לרישא, שם אין המכסה מאהיל על כל עובי הדפנות, ולכן כשנוגע בחלק המתרחב שאינו תחת המכסה ממש, אינו נטמא.

היתה החציבה והכיסוי שעליה עשויים כְּמִין גְּלוֹסְקוֹס, והיינו שכיסה הכיסוי רק את החלל שבתוכו המת ולא כיסה את הדפנות כלל, אין הדפנות (העשויות בידי שמים) נחשבות כלל כחלק מהארון, ולכן הַנּוֹגֵעַ בָּהּ – בדפנותיה מִכָּל מָקוֹם, ואפילו כשהיה הקבר רחב למעלה וצר מלמטה טָהוֹר, כיון שהן דפנות שנעשו בידי שמים ולא בידי אדם, ובאופן זה אינן מיוחסות ושייכות כלל לארון המת, חוּץ מִמְּקוֹם פְּתִיחָתָהּ – אלא אם כן נגע במכסה עצמו שכנגד חלל הקבר, שהוא מעשה ידי אדם, והנוגע בו נטמא.