מסכת כלים, פרק יג, משנה א

פרק יג, משנה א: הַסַּיִף, וְהַסַּכִּין, וְהַפִּגְיוֹן, וְהָרֹמַח, מַגַּל יָד וּמַגַּל קָצִיר, וְהַשְּׁחוֹר וְזוּג שֶׁל סַפָּרִים, שֶׁנֶּחֱלְקוּ, הֲרֵי אֵלּוּ טְמֵאִין. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, הַסָּמוּךְ לַיָּד, טָמֵא. וְהַסָּמוּךְ לָרֹאשׁ, טָהוֹר. מִסְפֶּרֶת שֶׁנֶּחְלְקָה לִשְׁנַיִם, רַבִּי יְהוּדָה מְטַמֵּא, וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין:

פרק יג, משנה א: הַסַּיִף, וְהַסַּכִּין, וְהַפִּגְיוֹן – סכין שיש לו שתי פיות, כלומר, שחותך משני צידיו, וְהָרֹמַח, מַגַּל יָד, שהלהב שלו חלק ואין לו שינים, ומשתמשים בו לשבור עצמות ולחתוך עצים, וּמַגַּל קָצִיר, שהלהב שלו משונן ומשתמשים בו לקצור תבואה, וְהַשְּׁחוֹר – מספריים קטנים שמשתמשים בהם לגלח את השיער, וְזוּג שֶׁל סַפָּרִים – מספריים גדולים המשמשים לתספורת, שֶׁנֶּחֱלְקוּ – אם הם עשויים מכמה חלקים המתחברים זה לזה, ונפרדו החלקים זה מזה, הֲרֵי אֵלּוּ טְמֵאִין – מקבלים טומאה, ואם היו טמאים נשארו בטומאתם אף לאחר שנחלקו, והטעם לכך, כיון שכל הכלים הללו ראויים לשימוש גם בדרך זו, ואף שזהו שימוש על ידי הדחק, מכל מקום נשאר שם 'כלי' עליהם גם עתה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, החלק החד הַסָּמוּךְ לַיָּד – לידית הכלי, כיון שיכול האדם להשתמש ולחתוך בו על ידי החזקת הידית, הרי יש לו עדיין שם כלי, וטָמֵא. וְאילו החלק החד הַסָּמוּךְ לָרֹאשׁ, שאין לו ידית, טָהוֹר, כיון שהאדם חושש לאחוז בו ולחתוך, שמא תחתך ידו (ואילו חכמים החולקים האומרים ששני החלקים טמאים סוברים שיכול האדם לכרוך את החלק החד במטלית וכדומה, ולחתוך עמו). מִסְפֶּרֶת – כמין טס של ברזל, ארוך וכפוף באמצעו עד שהלהב של צידו האחד מגיע כמעט עד הלהב של צדו השני, ובדרך זו ניתן לחתוך בו דברים הנתפסים בין שני הלהבים, אף על פי שאינו חד כל כך, שֶׁנֶּחְלְקָה לִשְׁנַיִם, וכל חלק בפני עצמו, כיון שאינו חד ואין כנגדו חלק נוסף אינו חותך כך כך, רַבִּי יְהוּדָה מְטַמֵּא – סובר שכל חלק נחשב כסכין בפני עצמו ומקבל טומאה, וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין, כיון שכל חלק בפני עצמו חותך רק בדוחק גדול מאד, אין לכל חלק שם כלי בפני עצמו.