מסכת כלים, פרק ל, משנה ג

משנה ג: כּוֹס שֶׁנִּפְגַּם רֻבּוֹ, טָהוֹר. נִפְגַּם בּוֹ שָׁלֹשׁ בְּרֻבּוֹ, טָהוֹר. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אִם מְפַזֵּר הוּא אֶת רֹב הַמַּיִם, טָהוֹר. נִקַּב, וַעֲשָׂאוֹ בֵּין בְּבַעַץ בֵּין בְּזֶפֶת, טָהוֹר. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, בְּבַעַץ, טָמֵא, וּבְזֶפֶת, טָהוֹר:

משנה ג: כּוֹס של זכוכית, שֶׁנִּפְגַּם רֻבּוֹ – רוב שפת הכוס נפגמה ואינה ראויה לשתיה דרך הפגימות השורטות, הרי הוא טָהוֹר, כיון שאי אפשר להשתמש ולשתות ברוב שפתו. נִפְגַּם בּוֹ שָׁלֹשׁ פגימות המפוזרות בְּרֻבּוֹ – ברוב שפת הכוס, טָהוֹר, שהרי גם באופן זה רוב שפת הכוס אינה ראויה לשתיה. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, באופנים שהתבארו ברישא אין הכוס נחשבת כשבורה, והרי היא מקבלת טומאה, ורק אִם מְפַזֵּר הוּא אֶת רֹב הַמַּיִם, והיינו כאשר יש סדק בכוס ברוב גובהה, וממילא רוב המים שבכוס יוצאים ממנו, הרי זה טָהוֹר. כוס של זכוכית שנִקַּב, וַעֲשָׂאוֹ – סתם את הנקב בֵּין בְּבַעַץ – בעופרת, ובֵּין בְּזֶפֶת, הרי זה טָהוֹר, כיון שעופרת וזפת אינם נשארים דבוקים בכוס של זכוכית זמן מרובה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אם סתם את הנקב בְּבַעַץ, טָמֵא, כיון שבאופן זה נמצא שהעופרת היא שתיקנה את הכלי ועשאתו לכלי המקבל, ודין כל הכוס ככלי של עופרת, שהיא ממיני המתכות ומקבלת טומאה. וְאם סתמו בְזֶפֶת, שאינו מקבל טומאה, הרי הכלי כולו טָהוֹר.