מסכת שבועות, פרק ג, משנה ח

משנה ח: אֵיזוֹ הִיא שְׁבוּעַת שָׁוְא, נִשְׁבַּע לְשַׁנּוֹת אֶת הַיָּדוּעַ לָאָדָם, אָמַר עַל הָעַמּוּד שֶׁל אֶבֶן שֶׁהוּא שֶׁל זָהָב, וְעַל הָאִישׁ שֶׁהוּא אִשָּׁה, וְעַל הָאִשָּׁה שֶׁהִיא אִישׁ. נִשְׁבַּע עַל דָּבָר שֶׁאִי אֶפְשָׁר, אִם לֹא רָאִיתִי גָמָל שֶׁפּוֹרֵחַ בָּאֲוִיר, וְאִם לֹא רָאִיתִי נָחָשׁ כְּקוֹרַת בֵּית הַבָּד. אָמַר לָעֵדִים בּוֹאוּ וְהַעִידוּנִי, שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא נְעִידָךְ. נִשְׁבַּע לְבַטֵּל אֶת הַמִּצְוָה, שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת סֻכָּה, וְשֶׁלֹּא לִטּוֹל לוּלָב, וְשֶׁלֹּא לְהָנִיחַ תְּפִלִּין, זוֹ הִיא שְׁבוּעַת שָׁוְא, שֶׁחַיָּבִין עַל זְדוֹנָהּ מַכּוֹת וְעַל שִׁגְגָתָהּ פָּטוּר:
משנה ח: אֵיזוֹ הִיא שְׁבוּעַת שָׁוְא, זהו הנִשְׁבַּע לְשַׁנּוֹת אֶת הַיָּדוּעַ לָאָדָם – דבר הידוע לשלשה בני אדם לפחות, כגון שאָמַר עַל הָעַמּוּד שֶׁל אֶבֶן שֶׁהוּא שֶׁל זָהָב, וְעַל הָאִישׁ שֶׁהוּא אִשָּׁה, וְעַל הָאִשָּׁה שֶׁהִיא אִישׁ, וכיון שאין מי שמאמין לשקר שכזה, הרי זו שבועת חינם. נִשְׁבַּע עַל דָּבָר שֶׁאִי אֶפְשָׁר שיהיה, כגון האומר ייאסרו עלי כל הפירות שבעולם אִם לֹא רָאִיתִי גָמָל שֶׁפּוֹרֵחַ בָּאֲוִיר, וְאִם לֹא רָאִיתִי נָחָשׁ שגופו מרובע כְּקוֹרַת בֵּית הַבָּד.
עתה מבארת המשנה שגם הנשבע לבטל מצוה נחשב כנשבע שבועת שוא, מאחר ואין בכח שבועתו לבטל את חיובו לקיים את המצוה: אָמַר אדם לָעֵדִים, בּוֹאוּ וְהַעִידוּנִי – העידו עבורי עדות שתועיל לי בדיני ממונות, והשיבו לו העדים שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא נְעִידָךְ, והרי זו שבועה לבטל מצוות עשה, שהרי חייבים העדים להעיד את הידוע להם, נִשְׁבַּע לְבַטֵּל אֶת הַמִּצְוָה, כגון שנשבע שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת סֻכָּה, וְשֶׁלֹּא לִטּוֹל לוּלָב, וְשֶׁלֹּא לְהָנִיחַ תְּפִלִּין, זוֹ הִיא שְׁבוּעַת שָׁוְא, שֶׁחַיָּבִין עַל זְדוֹנָהּ מַכּוֹת וְעַל שִׁגְגָתָהּ פָּטוּר.