ספר המדע: הלכות עבודת כוכבים, פרק ו, ג-ה
ג) הנותן מזרעו למולך, ברצונו, ובזדון, חייב כרת. ואם עשה כן בשוגג, מביא חטאת קבועה. ואם עשה כן בעדים והתראה, נסקל. שנאמר 'אשר יתן מזרעו למולך מות יומת' וגו'. ואזהרה שלו מנין, שנאמר 'ומזרעך לא תתן להעביר למולך', ולהלן הוא אומר 'לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש'.
כיצד היו עושים, מדליק אש גדולה, ולוקח מקצת זרעו, ומוסרו לכהניהם עובדי האש, ואותן הכהנים נותנין הבן לאביו, אחר שנמסר בידן להעבירו באש ברשותו, ואבי הבן הוא שמעביר בנו על האש ברשות הכהנים, ומעבירו ברגליו מצד זה לצד אחר, בתוך השלהבת, לא שהוא שורפו למולך כדרך ששורפין בניהם ובנותיהם לעבודת כוכבים אחרת, אלא בהעברה בלבד היתה עבודה זו ששמה מולך. לפיכך העושה עבודה זו לעבודת כוכבים אחרת, חוץ ממולך, פטור:
ד) אינו חייב כרת או סקילה, עד שימסור בנו למולך, ויעבירו ברגליו באש דרך העברה. מסר ולא העביר, או שהעביר ולא מסר, או שמסר והעביר שלא בדרך העברה, פטור. ואינו חייב עד שימסור מקצת זרעו, ויניח מקצת, שנאמר 'כי מזרעו נתן למולך', ודרשו חכמים מלשון 'מזרעו', שהעביר רק מקצתו, ולא כולו:
ה) אחד המעביר זרע כשר, ואחד המעביר זרע פסול, אחד המעביר את בניו ובנותיו, או בניהם ובני בניהם, על כל יוצאי ירכו, הרי הוא חייב, מפני שהן זרעו. אבל אם העביר את אחיו או אחיותיו, או את אבותיו, או שהעביר את עצמו, הרי זה פטור. העביר אחד מזרעו, והוא ישן, או שהיה סומא, פטור:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
