שיעור 134, מסכת יבמות, פרק ארבעה עשר

ש ְׁ נֵי אַ חִ ים, אֶ חָ ד ִפֵ ק ַח וְׁ אֶ חָ ד חֵ רֵ ש , שהיו ְׁנ ׂש ו ִאים ְׁש ֵתי
אֲ חָ יוֹ ת ִפְׁקחֹות, מֵ ת בלא בנים החֵ רֵ ש ַב ַעל ה ִפַ ק ַחת,
שקידושיו קידושין דרבנן, מַ ה ַ יֲע ֶׂשה אחיו ה ִפֵ ק ַח ַב ַעל
ִפַ ק ַחת, שקידושיו לאשתו הם קידושי תורה, וזיקתו
לאשת אחיו היא זיקה דרבנן, ֵת ֵצא היבמה ִמ ש ום
אָ חוֹ ת ִא ָשה, ואינה זקוקה ליבום ולא לחליצה.
אבל אם מֵ ת ללא בנים ה ִפֵ ק ַח ַב ַעל ַה ִפַ ק ַחת, שקידושיו
היו קידושי תורה, ואשתו זקוקה ליבומו של החרש מן
התורה, מַ ה ַ יֲע ֶׂשה החֵ רֵ ש ַב ַעל ַה ִפַ ק ַחת, שאשתו
מקודשת לו רק מדרבנן, וזיקת יבמתו אליו היא זיקה
דאורייתא, מוֹ צִ יא אֶ ת ִא ְׁש תֹו ב ְׁ גֵט, כיון שהיא אחות
זקוקתו, וְׁ אֵ ש ֶ ת אָ חִ יו ֲאס וָרה לְׁ עוֹ לָ ם, כיון שחרש אינו
יכול לחלוץ, מאחר ואינו יכול לקרוא את הפסוקים,
ואינו יכול לייבם, כיון שהיא אחות אשתו מדרבנן.
ש ְׁ נֵי אַ חִ ים ִפְׁק ִחים, ְׁנ ׂש ו ִאין ְׁש ֵתי אֲ חָ יוֹ ת, אַ חַ ת מהן ִפַ ק ַחת
שקידושיה קידושי תורה, וְׁ אַ חַ ת חֵ רֶ ש ֶ ת שקידושיה
מדרבנן, מֵ ת בלא בנים ה ִפֵ ק ַח ַב ַעל החֵ רֶ ש ֶ ת, מַ ה ַ יֲע ֶׂשה
אחיו ה ִפֵ ק ַח ַב ַעל ַה ִפַ ק ַחת, אינו חולץ ואינו מייבם, אלא
אשת אחיו ֵת ֵצא ִמ ש ום אָ חוֹ ת ִא ָשה, כיון שזיקתה אליו
היא זיקה דרבנן, ואיסורה עליו הוא איסור תורה,
ומותרת להנשא למי שתרצה בלא חליצה ובלא יבום.
אבל אם מֵ ת ַב ַעל ַה ִפַ ק ַחת, והיא זקוקה ליבום או
חליצה מן התורה, מַ ה ַ יֲע ֶׂשה אחיו ה ִפֵ ק ַח ַב ַעל הַ חֵ רֶ ש ֶ ת,
שקידושיו לאשתו הם קידושין דרבנן, וזיקת יבמתו
אליו היא זיקה דאורייתא, מוֹ צִ יא אֶ ת ִא ְׁש תֹו ב ְׁ גֵט,
וְׁ פוטר אֶ ת אֵ ש ֶ ת אָ חִ יו ב ַ חֲלִ יצָ ה, אך אינו יכול לייבמה,
משום שהיא אחות אשתו דרבנן.
ש ְׁ נֵי אַ חִ ים, אֶ חָ ד ִפֵ ק ַח וְׁ אֶ חָ ד חֵ רֵ ש , שהיו ְׁנ ׂש ו ִאין ְׁש ֵתי
אֲ חָ יוֹ ת, אַ חַ ת ִפַ ק ַחת וְׁ אַ חַ ת חֵ רֶ ש ֶ ת, הפקח היה נשוי
לפקחת, והחרש לחרשת, מֵ ת החֵ רֵ ש ַב ַעל חֵ רֶ ש ֶ ת ללא
בנים, מַ ה ַ יֲע ֶׂשה ִפֵ ק ַח ַב ַעל ַה ִפַ ק ַחת, והרי קידושיו
לאשתו הם קידושי תורה, וזיקת יבמתו אליו היא
זיקה דרבנן, ולכן ֵת ֵצא היבמה ִמ ש ום אָ חוֹ ת ִא ָשה,
ואינה צריכה חליצה או יבום. מֵ ת ִפֵ ק ַח ַב ַעל ַה ִפַ ק ַחת,
שהיו קידושיו קידושי תורה, ואשתו זקוקה ליבום מן
התורה, מַ ה ַ יֲע ֶׂשה אחיו החֵ רֵ ש ַב ַעל החֵ רֶ ש ֶ ת, שקידושיו
לאשתו הם קידושין דרבנן, וזיקת יבמתו אליו היא
מהתורה, מוֹ צִ יא אֶ ת ִא ְׁש תֹו ב ְׁ גֵט, וְׁ אֵ ש ֶ ת אָ חִ יו ֲאס וָרה
לְׁ עוֹ לָ ם, שאינו יכול לייבמה משום שהיא אחות אשתו
דרבנן, ואינו יכול לחלוץ משום שהוא חרש.
ש ְׁ נֵי אַ חִ ים, אֶ חָ ד ִפֵ ק ַח וְׁ אֶ חָ ד חֵ רֵ ש , שהיו ְׁנ ׂש ו ִאין ְׁש ֵתי
ָנ ְׁכִר יֹות ]-נשים שאינן אחיות[ ִפְׁקחֹות, מֵ ת חֵ רֵ ש ַב ַעל
ִפַ ק ַחת, מַ ה ַ יֲע ֶׂשה ִפֵ ק ַח ַב ַעל ִפַ ק ַחת, הרי הוא עושה
כרצונו, אוֹ חוֹ לֵץ אוֹ מְׁ יַ ב ֵ ם, שהרי היא זקוקה לו
מדרבנן, ואין בכך כל חשש, מאחר ואינה קרובה
לאשתו. מֵ ת ִפֵ ק ַח ַב ַעל ִפַ ק ַחת, מַ ה ַ יֲע ֶׂשה אחיו החֵ רֵ ש
ַב ַעל ה ִפַ ק ַחת, כ וֹ נֵס את יבמתו, שהרי אין חרש יכול
לחלוץ, וְׁ אֵ ינוֹ מוֹ צִ יא לְׁ עוֹ לָם – אינו יכול לגרשה לעולם,
כיון שנישואים אלו שהם מכח יבום הם נישואים
החלים מן התורה, ואין חרש יכול לתת גט שיועיל
מהתורה ]ורק בקידושין שקידש בעצמו, שהם קידושין
המועילים מדרבנן, אמרו חכמים שכשם שכונס
ברמיזה כך מוציא ברמיזה, אבל ביבום החל מן
התורה, אין כח בגט דרבנן להפקיע אישות
דאורייתא[.
ש ְׁ נֵי אַ חִ ים ִפְׁק ִחים, ְׁנ ׂש ו ִאין ְׁש ֵתי ָנ ְׁכִר יֹות, אַ חַ ת ִפַ ק ַחת
וְׁ אַ חַ ת חֵ רֶ ש ֶ ת, מֵ ת ִפֵ ק ַח ַב ַעל חֵ רֶ ש ֶ ת, שהיו קידושיו
קידושין דרבנן, מַ ה ַ יֲע ֶׂשה ִפֵ ק ַח ַב ַעל ַה ִפַ ק ַחת, אינו יכול
לחלוץ מאחר וחרשת אינה חולצת, ולכן כ וֹ נֵס על ידי
יבום, וְׁ אִ ם רָ צָ ה לְׁ הוֹ צִ יא לאחר היבום, יוֹ צִ יא בגט. מֵ ת
ִפֵ ק ַח ַב ַעל ַה ִפַ ק ַחת, מַ ה ַ יֲע ֶׂשה ִפֵ ק ַח ַב ַעל החֵ רֶ ש ֶ ת, אוֹ
חוֹ לֵץ אוֹ מְׁ יַ ב ֵ ם, ככל אשה הזקוקה ליבום, מאחר
ושניהם פקחים.
ש ְׁ נֵי אַ חִ ים, אֶ חָ ד ִפֵ ק ַח וְׁ אֶ חָ ד חֵ רֵ ש , ְׁנ ׂש ו ִאין ְׁש ֵתי נשים
ָנ ְׁכִר יֹות, אַ חַ ת ִפַ ק ַחת וְׁ אַ חַ ת חֵ רֶ ש ֶ ת, הפקח נשוי לפקחת
והחרש לחרשת, ומֵ ת חֵ רֵ ש ַב ַעל החֵ רֶ ש ֶ ת, ואשתו
זקוקה מדרבנן ליבום אחיו הפקח, מַ ה ַ יֲע ֶׂשה ִפֵ ק ַח ַב ַעל
ַה ִפַ ק ַחת, אינו יכול לחלוץ, מאחר ואין חרשת חולצת,
אלא כ וֹ נֵס ביבום, וְׁ אִ ם רָ צָ ה לְׁ הוֹ צִ יא בגט, יוֹ צִ יא, מאחר
והוא פקח ויכול לגרש, ואף שהיא חרשת, הרי אין
צורך בדעתה של האשה בגירושין. מֵ ת ִפֵ ק ַח ַב ַעל
ִפַ ק ַחת, ואשתו זקוקה ליבום מן התורה, מַ ה ַ יֲע ֶׂשה
חֵ רֵ ש ַב ַעל חֵ רֶ ש ֶ ת, אינו יכול לחלוץ מאחר ואין החרש
חולץ, אלא כ וֹ נֵס בתורת יבום, וְׁ אֵ ינוֹ מוֹ צִ יא לְׁ עוֹ לָם,
מאחר ואין חרש יכול לגרש אלא גירושין דרבנן, ואילו
כאן אשה זו קנויה לו מהתורה, מאחר ונפלה לו בדרך
יבום מאחיו הפקח, שהיו קידושיו קידושי תורה,
ואינו יכול לגרשה לעולם.
סְׁ לִ יק ִפיְׁרָקא