שיעור 246, ספר ירמיהו, פרק מו, כ-כב

כ עֶגְלָ֥ה יְפֵֽה־פִיָּ֖ה מִצְרָ֑יִם קֶ֥רֶץ מִצָּפ֖וֹן בָּ֥א בָֽא׃ כא גַּם־שְׂכִרֶ֤יהָ בְקִרְבָּהּ֙ כְּעֶגְלֵ֣י מַרְבֵּ֔ק כִּֽי־גַם־הֵ֧מָּה הִפְנ֛וּ נָ֥סוּ יַחְדָּ֖יו לֹ֣א עָמָ֑דוּ כִּ֣י י֥וֹם אֵידָ֛ם בָּ֥א עֲלֵיהֶ֖ם עֵ֥ת פְּקֻדָּתָֽם׃ כב קוֹלָ֖הּ כַּנָּחָ֣שׁ יֵלֵ֑ךְ כִּֽי־בְחַ֣יִל יֵלֵ֔כוּ וּבְקַרְדֻּמּוֹת֙ בָּ֣אוּ לָ֔הּ כְּחֹֽטְבֵ֖י עֵצִֽים׃

֍֍ ֍

(כ) עֶגְלָה יְפֵה פִיָּה מִצְרָיִם, כי המצריים היו עובדים את השור, וייחסו לו כוחות אלוהות, והעמידו דמות עגל יפה בעיר נוף, קֶרֶץ מִצָּפוֹן בָּא בָא – ובא לו החיתוך והשחיטה על ידי הכשדים, שבאו מצד צפון, כי כשכבשו הכשדים את נוף השמידו את דמות העגלה שהעמידו שם המצריים, וה'עגלה' מרמזת גם על כל המצריים, שבחרו להם את העגל לאלהים, ונכבשו על ידי הכשדים.

(כא) גַּם שְׂכִרֶיהָ בְקִרְבָּהּ – גם בני האומות האחרות, שנשכרו על ידי המצריים לסייע להם במלחמתם, ומשולים כְּעֶגְלֵי מַרְבֵּק – כעגלים העומדים לפיטום, כי היו גם עתידים להתפטם מטוב ארץ מצרים, ואחרי מפלת העגלה, שהיא מצרים, כִּי גַם הֵמָּה הִפְנוּ עצמם ללכת לארצם, נָסוּ -ברחו] יַחְדָּיו, לֹא עָמָדוּ, כִּי יוֹם אֵידָם בָּא עֲלֵיהֶם, והוא היום שלפי טבע המערכה תם זמן גדולתם, וכן הגיעה עֵת פְּקֻדָּתָם – הזמן שנגזר מעם ההשגחה העליונה להענישם על כל חטאיהם.

(כב) קוֹלָהּ של מצרים כַּנָּחָשׁ יֵלֵךְ, וכמו שנענש הנחש הקדמוני ונקצצו רגליו, כך כביכול נקצצו רגלי המצריים, שלא יוכלו ללכת ממקומם, כִּי בְחַיִל יֵלֵכוּ אויביה, וּבְקַרְדֻּמּוֹת בָּאוּ לָהּ, לקצץ את רגליה, כְּחֹטְבֵי עֵצִים הבאים אל היער בקרדומות.