שיעור 358, ספר ישעיהו, פרק ס, א-ד

א ק֥וּמִי א֖וֹרִי כִּ֣י בָ֣א אוֹרֵ֑ךְ וּכְב֥וֹד ה֖' עָלַ֥יִךְ זָרָֽח׃ ב כִּֽי־הִנֵּ֤ה הַחֹ֨שֶׁךְ֙ יְכַסֶּה־אֶ֔רֶץ וַֽעֲרָפֶ֖ל לְאֻמִּ֑ים וְעָלַ֨יִךְ֙ יִזְרַ֣ח ה֔' וּכְבוֹד֖וֹ עָלַ֥יִךְ יֵֽרָאֶֽה׃ ג וְהָֽלְכ֥וּ גוֹיִ֖ם לְאוֹרֵ֑ךְ וּמְלָכִ֖ים לְנֹ֥גַהּ זַרְחֵֽךְ׃ ד שְׂאִֽי־סָבִ֤יב עֵינַ֨יִךְ֙ וּרְאִ֔י כֻּלָּ֖ם נִקְבְּצ֣וּ בָֽאוּ־לָ֑ךְ בָּנַ֨יִךְ֙ מֵֽרָח֣וֹק יָבֹ֔אוּ וּבְנוֹתַ֖יִךְ עַל־צַ֥ד תֵּֽאָמַֽנָה׃

֍           ֍            ֍

פרק ס (א) במליצת הנביא מתואר זמן הגלות כחושך ואפילה, ולכן בשעה שיבוא זמן הגאולה ייאמר לכנסת ישראל, קוּמִי מהחושך שאת שרוייה בו, אוֹרִי – האירי לכל בני העולם, כִּי בָא אוֹרֵךְ – הגיע זמן הישועה הגשמית, בעניני הגוף והנפש, וּכְבוֹד ה', שזהו האור האלוקי המופיע על הנביאים ועבדי ה', עָלַיִךְ זָרָח.

(ב) כִּי הִנֵּה הַחֹשֶׁךְ המוחלט יְכַסֶּה את האֶרֶץ, והיינו את הגויים הכופרים בכלל מציאות ה', והרי הם כנמצאים בחושך מוחלט, וַעֲרָפֶל לְאֻמִּים, וזהו רמז לדת ישמעאל, שמאמינים באחדות ה', אך יש בדתם פרטים כוזבים, והרי זה כמקום שהשמש זורחת עליו, אך יש בו ערפל הממלא את האויר, עד שאין השמש נראית שם, וכנגד זה, וְעָלַיִךְ יִזְרַח ה' ויאיר לך, בשונה מהאומות השרויות בחושך, וּכְבוֹדוֹ עָלַיִךְ יֵרָאֶה, כי לא יהיה ערפל של טשטוש הדעת והדת, אלא יתגלה ה' לנביאים, עד שיראו את כבודו בבירור.

(ג) וְהָלְכוּ גוֹיִם – המון העם של הגויים לְאוֹרֵךְ, שזהו אור התורה, וּמְלָכִים – מלכי הגויים, שהם במדרגה גדולה יותר, יילכו לְנֹגַהּ זַרְחֵךְ, שזהו אור ה' בעצמו.

(ד) שְׂאִי סָבִיב עֵינַיִךְ, לארבע רוחות העולם, וּרְאִי, כֻּלָּם – כל אומות העולם נִקְבְּצוּ בָאוּ לָךְ, אך לא באו למלחמה, אלא ללמוד תורה ודבר ה', ובָּנַיִךְ מֵרָחוֹק יָבֹאוּ עמהם, וּבְנוֹתַיִךְ הקטנות, עַל צַד תֵּאָמַנָה – תילקחנה בידיהם, כדרך שנושא האומן את היונק, על צידו.