שיעור 52, ספר שופטים, פרק יג, ח-יד

ח וַיֶּעְתַּ֥ר מָנ֛וֹחַ אֶל־ה֖' וַיֹּאמַ֑ר בִּ֣י אֲדוֹנָ֔י אִ֣ישׁ הָֽאֱלֹהִ֞ים אֲשֶׁ֣ר שָׁלַ֗חְתָּ יָבוֹא־נָ֥א עוֹד֙ אֵלֵ֔ינוּ וְיוֹרֵ֕נוּ מַֽה־נַּעֲשֶׂ֖ה לַנַּ֥עַר הַיּוּלָּֽד׃ ט וַיִּשְׁמַ֥ע הָֽאֱלֹהִ֖ים בְּק֣וֹל מָנ֑וֹחַ וַיָּבֹ֣א מַלְאַךְ֩ הָֽאֱלֹהִ֨ים ע֜וֹד אֶל־הָֽאִשָּׁ֗ה וְהִיא֙ יוֹשֶׁ֣בֶת בַּשָּׂדֶ֔ה וּמָנ֥וֹחַ אִישָׁ֖הּ אֵ֥ין עִמָּֽהּ׃ י וַתְּמַהֵר֙ הָֽאִשָּׁ֔ה וַתָּ֖רָץ וַתַּגֵּ֣ד לְאִישָׁ֑הּ וַתֹּ֣אמֶר אֵלָ֔יו הִנֵּ֨ה נִרְאָ֤ה אֵלַי֙ הָאִ֔ישׁ אֲשֶׁר־בָּ֥א בַיּ֖וֹם אֵלָֽי׃ יא וַיָּ֛קָם וַיֵּ֥לֶךְ מָנ֖וֹחַ אַֽחֲרֵ֣י אִשְׁתּ֑וֹ וַיָּבֹא֙ אֶל־הָאִ֔ישׁ וַיֹּ֣אמֶר ל֗וֹ הַֽאַתָּ֥ה הָאִ֛ישׁ אֲשֶׁר־דִּבַּ֥רְתָּ אֶל־הָֽאִשָּׁ֖ה וַיֹּ֥אמֶר אָֽנִי׃ יב וַיֹּ֣אמֶר מָנ֔וֹחַ עַתָּ֖ה יָבֹ֣א דְבָרֶ֑יךָ מַה־יִּֽהְיֶ֥ה מִשְׁפַּט־הַנַּ֖עַר וּמַֽעֲשֵֽׂהוּ׃ יג וַיֹּ֛אמֶר מַלְאַ֥ךְ ה֖' אֶל־מָנ֑וֹחַ מִכֹּ֛ל אֲשֶׁר־אָמַ֥רְתִּי אֶל־הָֽאִשָּׁ֖ה תִּשָּׁמֵֽר׃ יד מִכֹּ֣ל אֲשֶׁר־יֵצֵא֩ מִגֶּ֨פֶן הַיַּ֜יִן לֹ֣א תֹאכַ֗ל וְיַ֤יִן וְשֵׁכָר֙ אַל־תֵּ֔שְׁתְּ וְכָל־טֻמְאָ֖ה אַל־תֹּאכַ֑ל כֹּ֥ל אֲשֶׁר־צִוִּיתִ֖יהָ תִּשְׁמֹֽר׃

֍           ֍            ֍

(ח) וַיֶּעְתַּר מָנוֹחַ אֶל ה' וַיֹּאמַר, בִּי אֲדוֹנָי, אִישׁ הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר שָׁלַחְתָּ, ואמר את ההנהגות של האשה קודם הלידה, יָבוֹא נָא עוֹד אֵלֵינוּ, וְיוֹרֵנוּ מַה נַּעֲשֶׂה לַנַּעַר הַיּוּלָּד – גם את ההנהגות של הילד לאחר לידתו.

(ט) וַיִּשְׁמַע הָאֱלֹהִים בְּקוֹל מָנוֹחַ, וַיָּבֹא מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים עוֹד אֶל הָאִשָּׁה, וְהִיא יוֹשֶׁבֶת בַּשָּׂדֶה, וּמָנוֹחַ אִישָׁהּ אֵין עִמָּהּ – ולא היה שם בעלה באותו הזמן.

(י) וַתְּמַהֵר הָאִשָּׁה, וַתָּרָץ וַתַּגֵּד לְאִישָׁהּ, וַתֹּאמֶר אֵלָיו, הִנֵּה נִרְאָה אֵלַי הָאִישׁ אֲשֶׁר בָּא בַיּוֹם אֵלָי.

(יא) וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ מָנוֹחַ אַחֲרֵי אִשְׁתּוֹ, כי היא ידעה את מקומו של המלאך, וַיָּבֹא אֶל הָאִישׁ, וַיֹּאמֶר לוֹ מנוח, הַאַתָּה הָאִישׁ אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֶל הָאִשָּׁה, וַיֹּאמֶר, אָנִי.

(יב) וַיֹּאמֶר מָנוֹחַ, אחרי שהורית לאשה את הנהגתה בזמן עיבורה, עַתָּה יָבֹא דְבָרֶיךָ לומר לנו מַה יִּהְיֶה מִשְׁפַּט הַנַּעַר – איך עליו לנהוג, וּמַעֲשֵׂהוּ – ומה יהיו מעשי גבורתו, כי מאחר ובא לומר להם הנהגות מיוחדות עוד בטרם נולד, בודאי מיועד הוא לפעול דברים גדולים.

(יג) וַיֹּאמֶר מַלְאַךְ ה' אֶל מָנוֹחַ, עניני הנזירות של הנער עצמו אינם צריכים נבואה מיוחדת, כי דיני נזירות ידועים לכל יודעי דת ודין, ושליחותי היתה מיוחדת אל האשה, שזו הנהגה מיוחדת ומחודשת, שאף בימי העיבור צריכה היא לנהוג בדיני נזירות, ועל זה נשלחתי אליה, ומִכֹּל אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֶל הָאִשָּׁה, תִּשָּׁמֵר.

(יד) מִכֹּל אֲשֶׁר יֵצֵא מִגֶּפֶן הַיַּיִן לֹא תֹאכַל, וְיַיִן וְשֵׁכָר אַל תֵּשְׁתְּ, וְכָל טֻמְאָה אַל תֹּאכַל, כֹּל אֲשֶׁר צִוִּיתִיהָ תִּשְׁמֹר.