יז כִּ֚י ה֣' אֱלֹהֵ֔ינוּ הוּא֩ הַמַּֽעֲלֶ֨ה אֹתָ֧נוּ וְאֶת־אֲבוֹתֵ֛ינוּ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם מִבֵּ֣ית עֲבָדִ֑ים וַֽאֲשֶׁ֧ר עָשָׂ֣ה לְעֵינֵ֗ינוּ אֶת־הָֽאֹת֤וֹת הַגְּדֹלוֹת֙ הָאֵ֔לֶּה וַֽיִּשְׁמְרֵ֗נוּ בְּכָל־הַדֶּ֨רֶךְ֙ אֲשֶׁ֣ר הָלַ֣כְנוּ בָ֔הּ וּבְכֹל֙ הָֽעַמִּ֔ים אֲשֶׁ֥ר עָבַ֖רְנוּ בְּקִרְבָּֽם׃ יח וַיְגָ֨רֶשׁ ה֜' אֶת־כָּל־הָֽעַמִּ֗ים וְאֶת־הָֽאֱמֹרִ֛י יֹשֵׁ֥ב הָאָ֖רֶץ מִפָּנֵ֑ינוּ גַּם־אֲנַ֨חְנוּ֙ נַֽעֲבֹ֣ד אֶת־ה֔' כִּי־ה֖וּא אֱלֹהֵֽינוּ׃ יט וַיֹּ֨אמֶר יְהוֹשֻׁ֜עַ אֶל־הָעָ֗ם לֹ֤א תֽוּכְלוּ֙ לַֽעֲבֹ֣ד אֶת־ה֔' כִּֽי־אֱלֹהִ֥ים קְדֹשִׁ֖ים ה֑וּא אֵל־קַנּ֣וֹא ה֔וּא לֹֽא־יִשָּׂ֥א לְפִשְׁעֲכֶ֖ם וּלְחַטֹּֽאותֵיכֶֽם׃ כ כִּ֤י תַֽעַזְבוּ֙ אֶת־ה֔' וַֽעֲבַדְתֶּ֖ם אֱלֹהֵ֣י נֵכָ֑ר וְשָׁ֨ב וְהֵרַ֤ע לָכֶם֙ וְכִלָּ֣ה אֶתְכֶ֔ם אַֽחֲרֵ֖י אֲשֶׁר־הֵיטִ֥יב לָכֶֽם׃ כא וַיֹּ֥אמֶר הָעָ֖ם אֶל־יְהוֹשֻׁ֑עַ לֹ֕א כִּ֥י אֶת־ה֖' נַֽעֲבֹֽד׃ כב וַיֹּ֨אמֶר יְהוֹשֻׁ֜עַ אֶל־הָעָ֗ם עֵדִ֤ים אַתֶּם֙ בָּכֶ֔ם כִּֽי־אַתֶּ֞ם בְּחַרְתֶּ֥ם לָכֶ֛ם אֶת־ה֖' לַֽעֲבֹ֣ד אוֹת֑וֹ וַיֹּֽאמְר֖וּ עֵדִֽים׃
֍ ֍ ֍
(יז) וביארו שיש להם ארבע סיבות לעבוד את ה' לבדו, א. כִּי ה' אֱלֹהֵינוּ הוּא הַמַּעֲלֶה אֹתָנוּ וְאֶת אֲבוֹתֵינוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים, ובזה קנה אותנו קנין הגוף להיות לו לעבדים, כי היינו עבדים במצרים, וה' הוציאנו משם כדי שנהיה לו עבדים. ב. וַאֲשֶׁר עָשָׂה לְעֵינֵינוּ אֶת הָאֹתוֹת הַגְּדֹלוֹת הָאֵלֶּה, ומחמת כן אנו יראים ממנו יראת הרוממות. ג. וַיִּשְׁמְרֵנוּ בְּכָל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הָלַכְנוּ בָהּ וּבְכֹל הָעַמִּים אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בְּקִרְבָּם, ואם כן ראוי שנעבוד אותו מצד התועלת הנמשכת מכך.
(יח) ד. וַיְגָרֶשׁ ה' אֶת כָּל הָעַמִּים וְאֶת הָאֱמֹרִי יֹשֵׁב הָאָרֶץ מִפָּנֵינוּ, ואם לא נעבוד את ה' כראוי יגרש גם אותנו מהארץ מפני חטאינו, ולכן גַּם אֲנַחְנוּ נַעֲבֹד אֶת ה', כִּי הוּא אֱלֹהֵינוּ.
(יט) כיון שראה יהושע והבין מדבריהם שעיקר עבודתם לה' היא מיראת העונש ותקוות השכר, ידע שעבודה כזו לא תתקיים תמיד, כי כאשר ימצא האדם דבר אחר שיחשוב שייטיב לו, יעבדנו, ולכן הוסיף לדבר עמם, וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל הָעָם, אם כל עבודתכם תהיה בשביל לקבל שכר ולהמנע מעונש, לֹא תוּכְלוּ לַעֲבֹד כך אֶת ה', כי עבודתו קשה משני הצדדים, כִּי אֱלֹהִים קְדֹשִׁים הוּא, ומחמת כן צריכים אתם לקיים מצוות עשה רבות, להתקדש בקדושתו, ואם כוונתכם רק להיטיב לעצמעם יהיה לכם קשה לקיים את כל המצוות הללו, שתכליתם פרישה מעניני החומר, וגם מצוות לא תעשה עבודתו קשה, כי אֵל קַנּוֹא הוּא לעובר עבירות, לֹא יִשָּׂא לְפִשְׁעֲכֶם וּלְחַטֹּאותֵיכֶם, ובמקום השכר שאתם מקוים לו, תקבלו עונש.
(כ) כִּי תַעַזְבוּ אֶת ה', וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהֵי נֵכָר, וְשָׁב וְהֵרַע לָכֶם וְכִלָּה אֶתְכֶם, אַחֲרֵי אֲשֶׁר בתחילה הֵיטִיב לָכֶם, כי מחמת שתדבק בכם בתחילה השגחתו הפרטית לתת לכם שכר, תישאר השגחה זו עליכם גם לאחר שתחטאו, להעניש אתכם.
(כא) וַיֹּאמֶר הָעָם אֶל יְהוֹשֻׁעַ, לֹא – אין כוונתנו בעבודת ה' לתקוות שכר או מפחד העונש, אלא כִּי אֶת ה' מצד עצמו נַעֲבֹד, שלא על מנת לקבל פרס [ולכן לא אמרו עתה 'השם אלוקינו', כפי שאמרו בתחילה, כי לשון 'אלוקינו' מלמדת על השייכות שיש בין ה' לבריותיו, לתת שכר או עונש, ואילו שם ה' לבדו מלמד על עבודת ה' מצד עצמו, ולא לשם שכר או עונש].
(כב) וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל הָעָם, עֵדִים אַתֶּם בָּכֶם, כִּי אַתֶּם בְּחַרְתֶּם לָכֶם אֶת ה', בחירה שכלית, לַעֲבֹד אוֹתוֹ לשמו, ולא לשם עצמכם [כי העובד לשם שכר ועונש נדמה כמי שעובד את עצמו, ולא את ה', כי מטרת עבודתו לתועלת עצמו], וַיֹּאמְרוּ העם, עֵדִים׃
