שיעור 63, ספר דניאל, פרק ו, כד-כה

כד בֵּאדַ֣יִן מַלְכָּ֗א שַׂגִּיא֙ טְאֵ֣ב עֲל֔וֹהִי וּלְדָ֣נִיֵּ֔אל אֲמַ֖ר לְהַנְסָקָ֣ה מִן־גֻּבָּ֑א וְהֻסַּ֨ק דָּֽנִיֵּ֜אל מִן־גֻּבָּ֗א וְכָל־חֲבָל֙ לָֽא־הִשְׁתְּכַ֣ח בֵּ֔הּ דִּ֖י הֵימִ֥ן בֵּֽאלָהֵֽהּ׃ כה וַֽאֲמַ֣ר מַלְכָּ֗א וְהַיְתִ֞יו גֻּבְרַיָּ֤א אִלֵּךְ֙ דִּֽי־אֲכַ֤לוּ קַרְצ֨וֹהִי֙ דִּ֣י דָֽנִיֵּ֔אל וּלְג֤וֹב אַרְיָֽוָתָא֙ רְמ֔וֹ אִנּ֖וּן בְּנֵיה֣וֹן וּנְשֵׁיה֑וֹן וְלָֽא־מְט֞וֹ לְאַרְעִ֣ית גֻּבָּ֗א עַ֠ד דִּֽי־שְׁלִ֤טֽוּ בְהוֹן֙ אַרְיָ֣וָתָ֔א וְכָל־גַּרְמֵיה֖וֹן הַדִּֽקוּ׃

֍           ֍            ֍

(כד) בֵּאדַיִן מַלְכָּא שַׂגִּיא טְאֵב עֲלוֹהִי – אז הוטבה מאד תשובתו של דניאל בעיני המלך, וּלְדָנִיֵּאל אֲמַר לְהַנְסָקָה מִן גֻּבָּא – וציוה להעלות את דניאל מגוב האריות, וְהֻסַּק דָּנִיֵּאל מִן גֻּבָּא – והועלה דניאל מן הגוב, וְכָל חֲבָל לָא הִשְׁתְּכַח בֵּהּ – ולא נמצאה בו כל חבורה, דִּי הֵימִן בֵּאלָהֵהּ – כיון שהאמין באלהיו, ובזכות האמונה נעשה לו הנס הזה.

(כה) כיון שהמלך חשב מתחילה שדניאל זכאי במשפטו, והשרים מעלילים עליו עלילות שוא, כעת הוכח הדבר על ידי שניצל דניאל מהאריות, וַאֲמַר מַלְכָּא וְהַיְתִיו גֻּבְרַיָּא אִלֵּךְ – ולכן ציוה המלך שיביאו את אותם אנשים דִּי אֲכַלוּ קַרְצוֹהִי דִּי דָנִיֵּאל – שהלשינו על דניאל, וּלְגוֹב אַרְיָוָתָא רְמוֹ – והשליכוהו לגוב האריות, אִנּוּן בְּנֵיהוֹן וּנְשֵׁיהוֹן – הם, בניהם, ונשותיהם, והושלכו לגוב האריות, וְלָא מְטוֹ לְאַרְעִית גֻּבָּא עַד דִּי שְׁלִטוּ בְהוֹן אַרְיָוָתָא – ולא הספיקו אותם אנשים להגיע לקרקעית גוב האריות, עד ששלטו בהם האריות, וטרפום בעודם באויר, וְכָל גַּרְמֵיהוֹן הַדִּקוּ – ואפילו את עצמותיהם כתשו, ובכך הוכח שהיו האריות רעבים מאד, ובכל זאת לא טרפו את דניאל, ועל ידי זה גדל הנס בעיני האנשים.