שיעור 83, ספר דניאל, פרק ח, כג-כז

כג וּֽבְאַחֲרִית֙ מַלְכוּתָ֔ם כְּהָתֵ֖ם הַפֹּֽשְׁעִ֑ים יַֽעֲמֹ֛ד מֶ֥לֶךְ עַז־פָּנִ֖ים וּמֵבִ֥ין חִידֽוֹת׃ כד וְעָצַ֤ם כֹּחוֹ֙ וְלֹ֣א בְכֹח֔וֹ וְנִפְלָא֥וֹת יַשְׁחִ֖ית וְהִצְלִ֣יחַ וְעָשָׂ֑ה וְהִשְׁחִ֥ית עֲצוּמִ֖ים וְעַם־קְדֹשִֽׁים׃ כה וְעַל־שִׂכְל֗וֹ וְהִצְלִ֤יחַ מִרְמָה֙ בְּיָד֔וֹ וּבִלְבָב֣וֹ יַגְדִּ֔יל וּבְשַׁלְוָ֖ה יַשְׁחִ֣ית רַבִּ֑ים וְעַ֤ל שַׂר־שָׂרִים֙ יַֽעֲמֹ֔ד וּבְאֶ֥פֶס יָ֖ד יִשָּׁבֵֽר׃ כו וּמַרְאֵ֨ה הָעֶ֧רֶב וְהַבֹּ֛קֶר אֲשֶׁ֥ר נֶֽאֱמַ֖ר אֱמֶ֣ת ה֑וּא וְאַתָּה֙ סְתֹ֣ם הֶֽחָז֔וֹן כִּ֖י לְיָמִ֥ים רַבִּֽים׃ כז וַֽאֲנִ֣י דָֽנִיֵּ֗אל נִֽהְיֵ֤יתִי וְנֶֽחֱלֵ֨יתִי֙ יָמִ֔ים וָֽאָק֕וּם וָאֶֽעֱשֶׂ֖ה אֶת־מְלֶ֣אכֶת הַמֶּ֑לֶךְ וָֽאֶשְׁתּוֹמֵ֥ם עַל־הַמַּרְאֶ֖ה וְאֵ֥ין מֵבִֽין׃

֍           ֍            ֍

(כג) וּבְאַחֲרִית מַלְכוּתָם כְּהָתֵם הַפֹּשְׁעִים – כאשר יכלו פושעי ישראל, לאחר החורבן, יַעֲמֹד מֶלֶךְ עַז פָּנִים, שלא יהיה כוחו בחרב וחנית אלא בעזות פניו [וזה כנגד מלכות הישמעאלים שראה בחזיון הקודם], וּמֵבִין חִידוֹת, כי יהיו חכמים ומבינים בכתבי הקדש.

(כד) וְעָצַם כֹּחוֹ למלוך ולשלוט על העולם, וְלֹא בְכֹחוֹ – אך לא יהיה זה על ידי כח וגבורה אלא בדיבור פיו, וְנִפְלָאוֹת יַשְׁחִית – את הנפלאות האמיתיות שכתובים בתורה, ומה שעשו הנביאים לקיום הדת, ישחית במלכותו, וְהִצְלִיחַ וְעָשָׂה, וְהִשְׁחִית עֲצוּמִים וְעַם קְדֹשִׁים, שהם ישראל.

(כה) וְעַל שִׂכְלוֹ – והכל ייעשה על ידי שכלו ותחבולותיו, וכך הנפלאות שיעשה יהיו על ידי המצאות שכלו, ולא על ידי נבואה או רוח הקדש, וְהִצְלִיחַ מִרְמָה בְּיָדוֹ, וּבִלְבָבוֹ יַגְדִּיל את עצמו, לומר אני ואפסי עוד, וּבְשַׁלְוָה – ללא מלחמה, יַשְׁחִית רַבִּים שלא ייכנעו לו, וְעַל שַׂר שָׂרִים יַעֲמֹד – יהא שלטונו במשך זמן רב, למעלה מהשרים, וּבְאֶפֶס יָד יִשָּׁבֵר – אך בסוף יכלה כוחו, וישבר כח ממשלתו.

(כו) וּמַרְאֵה הָעֶרֶב וְהַבֹּקֶר אֲשֶׁר נֶאֱמַר לדניאל בסוף החזיון, שיהיה עוד ערב, שזו גלות נוספת, ואחריה גאולה שלימה, אין צורך לפרשו, כי אֱמֶת הוּא כפי שנאמר, שלאחר אלפיים ושלש מאות שנה תהא הגאולה השלימה, וְאַתָּה, סְתֹם הֶחָזוֹן שלא לגלות אותו, כִּי לְיָמִים רַבִּים – עתיד הוא להיות לאחר זמן רב, ואם ישמעו זאת ישראל, יתייאשו מהגאולה.

(כז) וַאֲנִי, דָנִיֵּאל, נִהְיֵיתִי וְנֶחֱלֵיתִי יָמִים – נעשיתי חולה מחמת בעיתות החזון, וָאָקוּם – אחרי שקמתי מחליי, וָאֶעֱשֶׂה אֶת מְלֶאכֶת הַמֶּלֶךְ בלשאצר, שבאותו זמן היה הדבר שהובא בפרק ה', שנקרא דניאל אל המלך לפתור את הכתב שנכתב על הקיר בהיכל המלך, וָאֶשְׁתּוֹמֵם עַל הַמַּרְאֶה, כי ראה שמיד יתקיים החזון שראה, שיעמוד האיל בעל הקרניים שזו מלכות מדי ופרס, ולכן ידע לפתור את הכתוב 'תקל ופרסין' שהכוונה לרמוז על מלכות פרס [מלבד הפשטות בכוונת הדברים שנחתכה מלכותו של בלשאצר], וְאֵין מֵבִין – לא היה מי שיכול להבין זאת, אלא רק דניאל, כיון שראה זאת קודם לכן בחזונו.