יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד
יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

שיעור 38, ספר יהושע, פרק יז, א-ו

 

א וַיְהִ֤י הַגּוֹרָל֙ לְמַטֵּ֣ה מְנַשֶּׁ֔ה כִּי־ה֖וּא בְּכ֣וֹר יוֹסֵ֑ף לְמָכִיר֩ בְּכ֨וֹר מְנַשֶּׁ֜ה אֲבִ֣י הַגִּלְעָ֗ד כִּ֣י ה֤וּא הָיָה֙ אִ֣ישׁ מִלְחָמָ֔ה וַֽיְהִי־ל֖וֹ הַגִּלְעָ֥ד וְהַבָּשָֽׁן׃ ב וַ֠יְהִי לִבְנֵ֨י מְנַשֶּׁ֥ה הַנּֽוֹתָרִים֮ לְמִשְׁפְּחֹתָם֒ לִבְנֵ֨י אֲבִיעֶ֜זֶר וְלִבְנֵי־חֵ֗לֶק וְלִבְנֵ֤י אַשְׂרִיאֵל֙ וְלִבְנֵי־שֶׁ֔כֶם וְלִבְנֵי־חֵ֖פֶר וְלִבְנֵ֣י שְׁמִידָ֑ע אֵ֠לֶּה בְּנֵ֨י מְנַשֶּׁ֧ה בֶּן־יוֹסֵ֛ף הַזְּכָרִ֖ים לְמִשְׁפְּחֹתָֽם׃ ג וְלִצְלָפְחָד֩ בֶּן־חֵ֨פֶר בֶּן־גִּלְעָ֜ד בֶּן־מָכִ֣יר בֶּן־מְנַשֶּׁ֗ה לֹא־הָ֥יוּ ל֛וֹ בָּנִ֖ים כִּ֣י אִם־בָּנ֑וֹת וְאֵ֨לֶּה֙ שְׁמ֣וֹת בְּנֹתָ֔יו מַחְלָ֣ה וְנֹעָ֔ה חָגְלָ֥ה מִלְכָּ֖ה וְתִרְצָֽה׃ ד וַתִּקְרַ֡בְנָה לִפְנֵי֩ אֶלְעָזָ֨ר הַכֹּהֵ֜ן וְלִפְנֵ֣י ׀ יְהוֹשֻׁ֣עַ בִּן־נ֗וּן וְלִפְנֵ֤י הַנְּשִׂיאִים֙ לֵאמֹ֔ר ה֙' צִוָּ֣ה אֶת־מֹשֶׁ֔ה לָֽתֶת־לָ֥נוּ נַֽחֲלָ֖ה בְּת֣וֹךְ אַחֵ֑ינוּ וַיִּתֵּ֨ן לָהֶ֜ם אֶל־פִּ֤י ה֙' נַֽחֲלָ֔ה בְּת֖וֹךְ אֲחֵ֥י אֲבִיהֶֽן׃ ה וַיִּפְּל֥וּ חַבְלֵֽי־מְנַשֶּׁ֖ה עֲשָׂרָ֑ה לְבַ֞ד מֵאֶ֤רֶץ הַגִּלְעָד֙ וְהַבָּשָׁ֔ן אֲשֶׁ֖ר מֵעֵ֥בֶר לַיַּרְדֵּֽן׃ ו כִּ֚י בְּנ֣וֹת מְנַשֶּׁ֔ה נָֽחֲל֥וּ נַֽחֲלָ֖ה בְּת֣וֹךְ בָּנָ֑יו וְאֶ֨רֶץ֙ הַגִּלְעָ֔ד הָֽיְתָ֖ה לִבְנֵֽי־מְנַשֶּׁ֥ה הַנּֽוֹתָרִֽים׃

 

֍           ֍            ֍

 

(א) וַיְהִי הַגּוֹרָל לְמַטֵּה מְנַשֶּׁה, ומבאר מדוע נחלק שבט מנשה לשני חצאים משני עברי הירדן, כִּי הוּא בְּכוֹר יוֹסֵף, ומחמת כן היה חשוב, ובניו גיבורים, ומרובה באוכלוסין, לְמָכִיר בְּכוֹר מְנַשֶּׁה, אֲבִי הַגִּלְעָד – שר ארץ הגלעד, כִּי הוּא הָיָה אִישׁ מִלְחָמָה, ובחר לשבת על הגבול שמעבר לירדן, להראות לעמים את גבורתו, שלא ילחמו בישראל, וַיְהִי לוֹ הַגִּלְעָד וְהַבָּשָׁן:

(ב) וַיְהִי לאחר מכן הגורל לִבְנֵי מְנַשֶּׁה הַנּוֹתָרִים, לְמִשְׁפְּחֹתָם, לִבְנֵי אֲבִיעֶזֶר, וְלִבְנֵי חֵלֶק, וְלִבְנֵי אַשְׂרִיאֵל, וְלִבְנֵי שֶׁכֶם, וְלִבְנֵי חֵפֶר, וְלִבְנֵי שְׁמִידָע, ששה משפחות אֵלֶּה הם בְּנֵי מְנַשֶּׁה בֶּן יוֹסֵף הַזְּכָרִים לְמִשְׁפְּחֹתָם:

(ג) ומלבד ששה זכרים אלו היו גם נקבות שירשו נחלתן, וְלִצְלָפְחָד בֶּן חֵפֶר בֶּן גִּלְעָד בֶּן מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה לֹא הָיוּ לוֹ בָּנִים כִּי אִם בָּנוֹת, וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֹתָיו, מַחְלָה וְנֹעָה חָגְלָה מִלְכָּה וְתִרְצָה:

(ד) וַתִּקְרַבְנָה לִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן, וְלִפְנֵי יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן, וְלִפְנֵי הַנְּשִׂיאִים, לֵאמֹר, ה' צִוָּה אֶת מֹשֶׁה לָתֶת לָנוּ נַחֲלָה בְּתוֹךְ אַחֵינוּ, וַיִּתֵּן לָהֶם יהושע אֶל פִּי ה' נַחֲלָה בְּתוֹךְ אֲחֵי אֲבִיהֶן, כי מלבד החלק שירשו מצלפחד אביהם, שהיה בעצמו מיוצאי מצרים והיה ראוי לקבל חלק בארץ, קיבלו גם את החלק שהיה צלפחד ראוי לרשת מאביו חפר, ולכן אמר שקיבלו נחלה בתוך 'אחי אביהן'.

(ה) וַיִּפְּלוּ חַבְלֵי מְנַשֶּׁה עֲשָׂרָה, ששה חלקים לשש המשפחות של הבנים, ועוד ארבעה חלקים לבנות צפלחד [כי לא כל בת קיבלה חלק בפני עצמה, אלא כולן יחד קיבלו ארבעה חלקים, א. חלקו של צלפחד אביהם, שהיה מיוצאי מצרים. ב-ג. שני חלקים בירושת חפר, אבי אביהם, כיון שצלפחד היה בכור, וראוי ליטול שני חלקים בירושת חפר. ד. חלק נוסף של אחי צלפחד שמת במדבר, וצלפחד ירש את חלקו והורישו לבנותיו], לְבַד מֵאֶרֶץ הַגִּלְעָד וְהַבָּשָׁן אֲשֶׁר מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן:

(ו) והטעם שקיבלו עשרה חלקים בארץ, כִּי בְּנוֹת מְנַשֶּׁה [והן בנות צלפחד] נָחֲלוּ נַחֲלָה בְּתוֹךְ בָּנָיו, וְאֶרֶץ הַגִּלְעָד אשר מעבר לירדן הָיְתָה לִבְנֵי מְנַשֶּׁה הַנּוֹתָרִים:

 

"וְדִבַּרְתִּי עַל הַנְּבִיאִים, וְאָנֹכִי חָזוֹן הִרְבֵּיתִי, וּבְיַד הַנְּבִיאִים אֲדַמֶּה" (הושע יב יא)