מסכת נגעים, פרק ה, משנה ג

משנה ג: שְׂעַר פְּקֻדָּה, עֲקַבְיָא בֶן מַהֲלַלְאֵל מְטַמֵּא, וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין. אֵיזֶה הוּא שְׂעַר פְּקֻדָּה, מִי שֶׁהָיְתָה בוֹ בַהֶרֶת וּבָהּ שֵׂעָר לָבָן, הָלְכָה הַבַּהֶרֶת וְהִנִּיחָה לְשֵׂעָר לָבָן בִּמְקוֹמוֹ וְחָזְרָה, עֲקַבְיָא בֶן מַהֲלַלְאֵל מְטַמֵּא, וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין. אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, מוֹדֶה אֲנִי בְזֶה שֶׁהוּא טָהוֹר. אֵיזֶה הוּא שְׂעַר פְּקֻדָּה, מִי שֶׁהָיְתָה בוֹ בַהֶרֶת כַּגְּרִיס וּבָהּ שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת, וְהָלַךְ הֵימֶנָּה כַחֲצִי גְרִיס וְהִנִּיחוֹ לְשֵׂעָר לָבָן בִּמְקוֹם הַבַּהֶרֶת וְחָזַר. אָמְרוּ לוֹ, כְּשֵׁם שֶׁבִּטְּלוּ אֶת דִּבְרֵי עֲקַבְיָא, אַף דְּבָרֶיךָ אֵינָן מְקֻיָּמִין:

משנה ג: 'שְׂעַר פְּקֻדָּה', שתבאר המשנה בסמוך את עניינו, עֲקַבְיָא בֶן מַהֲלַלְאֵל מְטַמֵּא, וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין. ומבארת המשנה, אֵיזֶה הוּא 'שְׂעַר פְּקֻדָּה', לשון 'פקדון', כלומר, מִי שֶׁהָיְתָה בוֹ בַהֶרֶת וּבָהּ שֵׂעָר לָבָן, שזהו סימן טומאה מוחלט, ולאחר זמן הָלְכָה הַבַּהֶרֶת וְהִנִּיחָה לְשֵׂעָר לָבָן בִּמְקוֹמוֹ, כעין 'פקדון' שנשאר במקומו, וְחָזְרָה הבהרת למקומה, כפי שהתבאר בתחילת המשנה עֲקַבְיָא בֶן מַהֲלַלְאֵל מְטַמֵּא, ואף שהתבאר לעיל שאם השיער הלבן קדם לבהרת אין זה סימן טומאה, הרי הטעם לכך הוא כיון שנאמר 'והיא הפכה שער לבן', כלומר, שהבהרת תהפוך את השער ללבן, והרי כאן באמת הבהרת הראשונה היא שהפכה את השער ללבן, ואף שעתה התחדשה כאן בהרת חדשה, מכל מקום כיון שהיפוך השער ללבן נעשה על ידי בהרת שהיתה שם, זהו סימן טומאה אף עתה, בבהרת השניה. וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין, כיון שהם סוברים שאותה בהרת עצמה, שמחמתה אנו מטמאים אותו כעת, היא זו שצריכה להפוך את השער ללבן, ואילו במקרה זה הבהרת הקודמת היא שהפכה את השער ללבן, וכבר נרפאה, ואילו הבהרת הקיימת עתה לא הפכה את השער ללבן, ולכן אין שער זה נחשב כסימן טומאה מוחלט, אלא דינה ככל בהרת חדשה שאין בה סימן טומאה, שצריך הכהן להסגירו שבעה ימים. מביאה המשנה דעה נוספת בענין זה, אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, מוֹדֶה אֲנִי בְאופן זֶה לדברי חכמים שֶׁהוּא טָהוֹר, ושלא כדברי עקביא מן מהללאל, ואֵיזֶה הוּא שְׂעַר פְּקֻדָּה שאני סובר בו שהוא טמא, מִי שֶׁהָיְתָה בוֹ בַהֶרֶת כַּגְּרִיס, וּבָהּ שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת לבנות, שזהו סימן טומאה מוחלט, וְהָלַךְ הֵימֶנָּה – התרפאה מהבהרת כַחֲצִי גְרִיס, ונשאר כחצי גריס, וְהִנִּיחוֹ לְשֵׂעָר לָבָן כ'פקדון' בִּמְקוֹם הַבַּהֶרֶת, וְחָזַר הנגע למקומו, שבאופן זה ניכר שזו אותה בהרת שהיתה במקום מתחילה, ולכן אף שהתמעט שיעורה לפחות מכגריס, מכל מקום כשחזרה לשיעורה הראשון נחשב השער הלבן כסימן טומאה, כיון שהבהרת הראשונה שקדמה לשיער הלבן נשארה במקומה, אף אם הוקטן שיעורה לזמן מסוים. אָמְרוּ לוֹ לרבי עקיבא, כְּשֵׁם שֶׁבִּטְּלוּ אֶת דִּבְרֵי עֲקַבְיָא בן מהללאל ונחלקו עליו וטיהרו את הנגע, אַף דְּבָרֶיךָ אֵינָן מְקֻיָּמִין, אלא גם באופן זה שנשאר חלק מהנגע קיים, מכל מקום כיון שהוקטן שיעורו לפחות מכגריס, אף שחזר הנגע לאחר זמן לשיעור כגריס, נחשב הדבר שקדם שער לבן לבהרת, ואין זה סימן טומאה מוחלט, אלא מסגירים את הנגע כדין כל נגע חדש.