מסכת ערכין, פרק ד, משנה ג

משנה ג: אֲבָל בַקָּרְבָּנוֹת אֵינוֹ כֵן, אֲפִלּוּ אָבִיו מֵת וְהִנִּיחַ לוֹ רִבּוֹא, סְפִינָתוֹ בַּיָּם וּבָאוּ בְרִבּוֹאוֹת, אֵין לַהֶקְדֵּשׁ בָּהֶן כְּלוּם:

משנה ג: אֲבָל בַקָּרְבָּנוֹת של מצורע אֵינוֹ כֵן – אין הדין כמו בערכין, אלא חיובו בקרבן עני או בקרבן עשיר נקבע לפי שעת חיובו בקרבן, ולכן, אֲפִלּוּ אָבִיו מֵת – גוסס הנוטה למות, וְהִנִּיחַ לוֹ רִבּוֹא – עומד להוריש לו עשרת אלפים דינרי זהב, או שהיתה סְפִינָתוֹ של המצורע עצמו מושכרת לאחרים ומפליגה בַּיָּם, וּבָאוּבְרִבּוֹאוֹת – ועתיד הוא לקבל בשכרה רבבות דינרי זהב, אֵין לַהֶקְדֵּשׁ בָּהֶן כְּלוּם,וכיון שכעת אין לו ממון מביא הוא קרבן של מצורע עני.