ספר המדע: הלכות יסודי התורה, פרק ה, ז-ח
הלכות יסודי התורה / פרק חמישי
ז) ומנין נלמד דין זה, שאפילו במקום סכנת נפשות אין עוברין על אחת משלש עבירות אלו [שהם עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים], שנאמר 'ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך', ואהבת ה' מחייבת שלא לעבוד עבודה זרה, ונצטוינו על כך 'בכל נפשך', כלומר, אפילו הוא נוטל את נפשך אסור לעבוד עבודה זרה. והריגת נפש מישראל כדי לרפאות נפש אחרת או כדי להציל אדם מיד אנס, דבר שהדעת נוטה לו הוא, שאין מאבדין נפש מפני נפש, ואסור לאדם לאבד את נפש חבירו כדי שלא יהרגו אותו, ועריות הוקשו לאיבוד נפשות, שנאמר לגבי נערה מאורסה 'כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה', ויש ללמוד מכך שכשם שאסור לאדם לעבור על שפיכות דמים כדי להציל את נפשו, כך אסור לו לעבור על גילוי עריות כדי להציל את נפשו:
ח) במה דברים אמורים – מתי נאמר דין זה, שאין מתרפאין בשאר איסורים [מלבד שלש העבירות החמורות] אלא במקום סכנה, ואילו בלא סכנה אסור לעבור אפילו על שאר האיסורים שבתורה, זהו רק בזמן שהן דרך הנאתן, כגון שמאכילין את החולה שקצים ורמשים, או חמץ בפסח, או שמאכילין אותו ביום הכפורים, שדברים אלו הותרו רק במקום סכנת נפשות, ואסורים בחולה שאין בו סכנת נפשות, אבל אם נהנה מהם האדם שלא דרך הנאתן, כגון שעושין לו רטיה [-תחבושת] או מלוגמא [-תרופה] מחמץ או מערלה, או שמשקין אותו דברים שיש בהן דבר מר מעורב עם אסורי מאכל, שהרי באופן זה שהאיסור מעורב בדבר מר אין בהן הנאה לחיך, הרי זה מותר ואפילו שלא במקום סכנה, חוץ מכלאי הכרם [-תבואה וענבים שגדלו יחד] ובשר בחלב, שהן אסורים אפילו שלא דרך הנאתן, לפיכך אין מתרפאין מהן אפילו שלא דרך הנאתן, אלא במקום סכנה:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
