שיעור 287, ספר ירמיהו, פרק נא, כט-לב

ט וַתִּרְעַ֥שׁ הָאָ֖רֶץ וַתָּחֹ֑ל כִּ֣י קָ֤מָה עַל־בָּבֶל֙ מַחְשְׁב֣וֹת יְהוָ֔ה לָשׂ֞וּם אֶת־אֶ֧רֶץ בָּבֶ֛ל לְשַׁמָּ֖ה מֵאֵ֥ין יוֹשֵֽׁב׃ ל חָֽדְלוּ֩ גִבּוֹרֵ֨י בָבֶ֜ל לְהִלָּחֵ֗ם יָֽשְׁבוּ֙ בַּמְּצָד֔וֹת נָֽשְׁתָ֥ה גְבֽוּרָתָ֖ם הָי֣וּ לְנָשִׁ֑ים הִצִּ֥יתוּ מִשְׁכְּנֹתֶ֖יהָ נִשְׁבְּר֥וּ בְרִיחֶֽיהָ׃ לא רָ֤ץ לִקְרַאת־רָץ֙ יָר֔וּץ וּמַגִּ֖יד לִקְרַ֣את מַגִּ֑יד לְהַגִּיד֙ לְמֶ֣לֶךְ בָּבֶ֔ל כִּֽי־נִלְכְּדָ֥ה עִיר֖וֹ מִקָּצֶֽה׃ לב וְהַמַּעְבָּר֣וֹת נִתְפָּ֔שׂוּ וְאֶת־הָֽאֲגַמִּ֖ים שָֽׂרְפ֣וּ בָאֵ֑שׁ וְאַנְשֵׁ֥י הַמִּלְחָמָ֖ה נִבְהָֽלוּ׃

֍֍ ֍

(כט) וַתִּרְעַשׁ הָאָרֶץ וַתָּחֹל (-וַתִּתְחַלְחַל), כיון שגם הגויים שנלחמו בבבל לא האמינו שיצליחו לכובשה, ולכן התחלחלו ופחדו, אך משיב להם הנביא שיצליחו במלחמתם, כִּי קָמָה עַל בָּבֶל מַחְשְׁבוֹת ה', לָשׂוּם אֶת אֶרֶץ בָּבֶל לְשַׁמָּה, מֵאֵין יוֹשֵׁב.

(ל) חָדְלוּ גִבּוֹרֵי בָבֶל לְהִלָּחֵם בשדה הקרב, אלא יָשְׁבוּ בַּמְּצָדוֹת, וגם שם לא נלחמו, כי נָשְׁתָה (-סרה) גְבוּרָתָם, הָיוּ לְנָשִׁים הפוחדות להלחם, וגבורי בבל בעצמם הִצִּיתוּ את מִשְׁכְּנֹתֶיהָ, כדי שלא ימצאו האויבים מחסה, ונִשְׁבְּרוּ בְרִיחֶיהָ.

(לא) רָץ לִקְרַאת רָץ יָרוּץ להודיע את הדברים האמורים בפסוק הקודם למלך בבל, כי הרץ הראשון הודיע שחדלו להלחם וישבו במצודות, ועוד הוא מדבר בא רץ נוסף כנגדו להודיע שסרה גבורתם ושרפו את המבצרים, וּמַגִּיד לִקְרַאת מַגִּיד יבוא לְהַגִּיד לְמֶלֶךְ בָּבֶל כִּי נִלְכְּדָה עִירוֹ (-עיר המלוכה) מִקָּצֶה. (לב) וכנגדו הגיע מגיד נוסף לומר, וְהַמַּעְבָּרוֹת – מקום מעבר המים נִתְפָּשׂוּ על ידי האויבים, וְאֶת הָאֲגַמִּים – הגומא הגדל על גדות הנחלים שָׂרְפוּ בָאֵשׁ כדי שלא יוכלו להסתתר שם, וְאַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה נִבְהָלוּ, ואינם לוחמים עוד.