שיעור 364, ספר ישעיהו, פרק סא, א-ג

א ר֛וּחַ אֲדֹנָ֥י יְהוִ֖ה עָלָ֑י יַ֡עַן מָשַׁח֩ ה֨' אֹתִ֜י לְבַשֵּׂ֣ר עֲנָוִ֗ים שְׁלָחַ֨נִי֙ לַֽחֲבֹ֣שׁ לְנִשְׁבְּרֵי־לֵ֔ב לִקְרֹ֤א לִשְׁבוּיִם֙ דְּר֔וֹר וְלַֽאֲסוּרִ֖ים פְּקַח־קֽוֹחַ׃ ב לִקְרֹ֤א שְׁנַת־רָצוֹן֙ לַֽה֔' וְי֥וֹם נָקָ֖ם לֵֽאלֹהֵ֑ינוּ לְנַחֵ֖ם כָּל־אֲבֵלִֽים׃ ג לָשׂ֣וּם ׀ לַֽאֲבֵלֵ֣י צִיּ֗וֹן לָתֵת֩ לָהֶ֨ם פְּאֵ֜ר תַּ֣חַת אֵ֗פֶר שֶׁ֤מֶן שָׂשׂוֹן֙ תַּ֣חַת אֵ֔בֶל מַֽעֲטֵ֣ה תְהִלָּ֔ה תַּ֖חַת ר֣וּחַ כֵּהָ֑ה וְקֹרָ֤א לָהֶם֙ אֵילֵ֣י הַצֶּ֔דֶק מַטַּ֥ע ה֖' לְהִתְפָּאֵֽר׃

֍           ֍            ֍

פרק סא (א) רוּחַ אֲדֹנָי אֱלהִים חופפת עָלָי, ומכוחה אני אומר את נבואות הנחמה, יַעַן מָשַׁח ה' אֹתִי – מינה אותי ה' לגדולה זו, לְבַשֵּׂר עֲנָוִים – לבשר את בשורת הגאולה לאנשים הענוים, שאינם מתרעמים על הגלות אלא רק מצפים לגאולה, שלחני ה' להיות המבשר להם את בשורות הגאולה העתידה, שְׁלָחַנִי לַחֲבֹשׁ לְנִשְׁבְּרֵי לֵב, שאינם מצפים לגאולה, אלא ליבם נשבר ונדכה על ההוה, ומתייאשים מרוב צרות, אליהם שלחני ה' להוכיח אותם לבל יתייאשו, כי יש תקוה, ומהות הבשורה היא לכמה ענינים, א. לבשר על הגאולה העתידה, שיגאלו ישראל מיד הגויים השולטים בהם, ועל זה אמר, לִקְרֹא לִשְׁבוּיִם ביד העמים לצאת לדְּרוֹר, וְלַאֲסוּרִים באזיקים, יבשר פְּקַח קוֹחַ – שיפתחו האסורים שהם נלקחים וקשורים בהם.

(ב) ב. יבשר להם על השכר והעונש העתידים לבוא על כל יושבי העולם, לִקְרֹא שְׁנַת רָצוֹן לַה', שבשנה זו ישלם ה' [ששם זה מורה על מידת הרחמים] את שכרם של ישראל, וְיוֹם נָקָם לֵאלֹהֵינוּ – יום אחד שבו יעניש האלוקים [ששם זה מורה על מידת הדין] את הגויים שהרעו לישראל בשנות הגלות. ג. לְנַחֵם כָּל אֲבֵלִים, כי ינחם ה' את ישראל על כל שנות הגלות שעברו עליהם, וכמו שיבאר את מהות הנחמה, שתהיה בכמה ענינים.

(ג) לָשׂוּם נחמה לַאֲבֵלֵי צִיּוֹן בשלשה ענינים, א. לָתֵת לָהֶם פְּאֵר תַּחַת אֵפֶר, כלומר, במקום הבזיון שהיה להם מבחינת מקומם, שישבו והתגוללו בעפר, יתרוממו כעת למקום מפואר. ב. שֶׁמֶן שָׂשׂוֹן תַּחַת אֵבֶל – במקום הנהגתם שהיתה בדרך אבל, שאינו סך עצמו בשמן וכדומה, ינתן להם כעת שמן של שמחה וששון. ג. מַעֲטֵה תְהִלָּה תַּחַת רוּחַ כֵּהָה – במקום ההרגשה הפנימית של האבל, שלבו שפל בקרבו והוא דואג ועצוב, תהיה להם כעת התרוממות רוח עד שיהללו את עצמם ברבים בהתנשאות רוחם בקירבם, וְקֹרָא לָהֶם – יקראו הכל לישראל בשם אֵילֵי [-אילנות] הַצֶּדֶק, כאילו היו הם עצים של צדק ומשפט, מַטַּע ה' הם, לְהִתְפָּאֵר – שיצאו מאילנות אלו 'פְּאֵרוֹת', שהם ענפים וגבעולים היוצאים מהעץ, וכך כביכול יצא הצדק מישראל ויתרחב וישלח ענפים וגבעולים למרחקים, כי הם יהיו יסוד ושורש הצדק בעולם.