מסכת יומא, פרק ח, שיעור 10
הסוגיא הבאה דנה בענין מספר החטאים שה' מוחל עליהם: תַּנְיָא בברייתא, עָבַר אָדָם עֲבֵרָה פַּעַם רִאשׁוֹנָה, מוֹחֲלִין לוֹ. פעם שְׁנִיָּה, מוֹחֲלִין לוֹ. פעם שְׁלִישִׁית, אֵין מוֹחֲלִין לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב לג כט) 'הֶן כָּל אֵלֶּה יִפְעַל אֵל, פַּעֲמַיִם, שָׁלוֹשׁ עִם גָּבֶר', כלומר, בפעמיים הראשונות פועל ה' למחול לאדם על חטאיו, אבל בפעם השלישית מעניש הוא את […]
מסכת יומא, פרק ח, שיעור 9
משנה משנתנו מבארת את חילוקי הכפרה על עוונות שונים: קרבן חַטָּאת שחייב להביא העובר בשוגג על עבירה שיש בזדונה כרת, וְאָשָׁם וַדַּאי, כגון אשם גזילות ואשם מעילות, מְכַפְּרִין על החטאים הללו (יחד עם התשובה, שהרי המביא קרבן בודאי שב בתשובה). מִיתָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפְּרִין על כל העבירות עִם הַתְּשׁוּבָה. וְהַתְּשׁוּבָה לבדה, באמצע השנה, מְכַפֶּרֶת עַל […]
מסכת יומא, פרק ח, שיעור 8
הגמרא מבארת עתה שבספק פקוח נפש חוששים אפילו לצדדים רחוקים: אָמַר רַב יוֹסֵף, אָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר שְׁמוּאֵל, לֹא הָלְכוּ בְּפִקּוּחַ נֶפֶשׁ אַחַר הָרוֹב. מבררת הגמרא, הֵיכִי דָּמִי – לגבי איזה אופן נאמר כלל זה, אִילֵימָא דְּאִיכָּא – אם באופן שיש תִּשְׁעָה יִשְׂרָאֵל וְחַד עוֹבֵד כּוֹכָבִים, ויש להציל אחד מהם מסכנה על ידי מלאכה האסורה […]
מסכת יומא, פרק ח, שיעור 7
שנינו במשנה, 'מִפְּנֵי שֶׁהוּא סָפֵק נְפָשׁוֹת, וְכָל סָפֵק נְפָשׁוֹת דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת'. שואלת הגמרא, לְאִיתוּיֵי מַאי – מה באה משנתנו לרבות בכלל זה. ומשיבה, אָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר שְׁמוּאֵל, לְאִיתוּיֵי – באה המשנה לרבות שמותר לחלל שבת זו, אף שבודאי אינו עשוי למות בה מחליו, משום סָפֵק נפשות שיהיה בשַׁבָּת אַחֶרֶת, ומבארת הגמרא, הֵיכִי דָּמִי […]
מסכת יומא, פרק ח, שיעור 6
שנינו במשנה, 'חוֹלֶה, מַאֲכִילִין אוֹתוֹ עַל פִּי בְּקִיאִין'. הגמרא דנה עתה באופן שיש ויכוח בין החולה עצמו לבין רופאיו: אָמְרֵי דְבֵי (-אמרו בבית מדרשו של) רַבִּי יַנַּאי, אם החוֹלֶה אוֹמֵר ביום הכפורים אֲנִי צָרִיךְ לאכול, וְרוֹפֵא אוֹמֵר אֵינוֹ צָרִיךְ, שׁוֹמְעִין לַחוֹלֶה. תמהה הגמרא, פְּשִׁיטָא – והרי דין זה פשוט הוא, כיון שבכל סָפֵק נְפָשׁוֹת יש […]
מסכת יומא, פסקי הלכות, פרק ח
[פסקי ההלכות הם על פי ההלכות שנלמדו ברי"ף, במקומות מסוימים יש מחלוקת ראשונים לענין הלכה, ואין לסמוך על הדברים למעשה] א. יום הכפורים אסור מהתורה באכילה ושתיה, ואסור מדרבנן ברחיצה, סיכה, נעילת הסנדל ותשמיש המטה. ב. מלך ישראל, וכלה בתוך שלשים יום לנישואיה, רשאים לרחוץ את פניהם ביום הכפורים. ג. יולדת, עד שלשים יום ללידתה, […]
מסכת יומא, פרק ח, שיעור 5
משנה אשה עוּבָּרָה (-מעוברת) שֶׁהֵרִיחָה ריח מאכל ביום הכפורים, ואם אינה אוכלת ממנו יש סכנה לה ולעובר, מַאֲכִילִין אוֹתָהּ עַל פִּי רופאים בְּקִיאִין האומרים שיש סכנה אם לא תאכל. וְאִם אֵין שָׁם בְּקִיאִין, מַאֲכִילִין אוֹתָהּ עַל פִּי עַצְמָהּ, עַד שֶׁתֹּאמַר דַּי. גמרא תָּנוּ רַבָּנָן בברייתא, עוּבָּרָה (-אשה מעוברת) שֶׁהֵרִיחָה בְּשַׂר קֹדֶשׁ של קרבנות, האסור […]
מסכת יומא, פרק ח, שיעור 4
שנינו במשנה, 'הַמֶּלֶךְ וְהַכַּלָּה יִרְחֲצוּ אֶת פְּנֵיהֶם'. מבררת הגמרא, מֶלֶךְ, מַאי טַעֲמָא – מדוע רשאי הוא לרחוץ את פניו ביום הכפורים. אָמַר רַב אַבָּא בַּר זַבְדָא, אָמַר רַב, כיון שנאמר בפסוק 'מֶלֶךְ בְּיָפְיוֹ תֶחֱזֶינָה עֵינֶיךָ' (ישעיה לג יז), ללמד שצריך המלך להיראות ביופיו. כַּלָּה, מַאי טַעֲמָא – מה הטעם שהתירו לה חכמים לרחוץ את פניה, […]
מסכת יומא, פרק ח, שיעור 3
הגמרא מביאה דינים נוספים בענין רחיצה ביום הכפורים: תָּנֵי (-שנה ברייתא זו) רַב יְהוּדָה, אָסוּר לֵישֵׁב עַל הַטִּיט בְּיוֹם הַכִּיפּוּרִים. ומבארת הגמרא דין זה, אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, וּבְטִיט הַמְּטַפַּחַת – טיט לח, ומשום איסור רחיצה. אָמַר אַבַּיֵּי, וּבְטוֹפֵחַ עַל מְנָת לְהַטְפִּיחַ – ובתנאי ששיעור הרטיבות של הטיט יהיה כזה שהוא ראוי להרטיב את […]
מסכת יומא, פרק ח, שיעור 2
הגמרא מביאה ברייתא העוסקת בפרטי איסור רחיצה ביום הכפורים: תָּנוּ רַבָּנָן בברייתא, אָסוּר לִרְחוֹץ ביום הכפורים אפילו מִקְצָת גּוּפוֹ, ואפילו במים קרים (ר"ן), כְּפי שאסור לרחוץ את כָּל גּוּפוֹ. וְאִם הָיָה מְלֻכְלָךְ בְּטִיט וּבְצוֹאָה, רוֹחֵץ כְּדַרְכּוֹ וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ, כיון שאין זו רחיצה של תענוג, אלא של נקיון. וְאָסוּר לָסוּךְ מִקְצָת גּוּפוֹ כְּפי שאסור לסוך את […]
