מסכת שבת, פרק כא, שיעור 219
שנינו במשנה, הָיְתָה בֵּין הֶחָבִיּוֹת וכו'. מביאה הגמרא ברייתא בענין זה: תַּנְיָא – שנינו בברייתא, רַבִּי יוֹסִי אוֹמֵר, הָיְתָה חָבִית מֻנַּחַת בְּאוֹצָר – במחסן של חביות יין, אוֹ שֶׁהָיוּ כְּלֵי זְכוּכִית מוּנָחִין תַּחְתֶּיהָ – על הארץ סביבה, מַגְבִּיהַ את החבית ונוטלה לְמָקוֹם אַחֵר, וּמַטָּה שם עַל צִדָּה, וְהִיא נוֹפֶלֶת, וְנוֹטֵל הֵימֶנָּה מַה שֶׁהוּא צָרִיךְ לוֹ, […]
מסכת שבת, פרק כא, שיעור 218
פרק זה עוסק בדיני טלטול מוקצה 'מן הצד', כלומר, שלא בדרך טלטולו הרגילה: משנה נוֹטֵל אָדָם [-רשאי אדם להרים בשבת] אֶת בְּנוֹ הקטן, וְהָאֶבֶן בְּיָדוֹ – אף שהבן מחזיק בידו אבן, שהיא מוקצה. וְכן רשאי ליטול את הַכַּלְכָּלָה – הסל, וְאף שהָאֶבֶן בְּתוֹכָהּ [ובתנאי שהאבן משמשת לסתימת נקב שיש בכלכלה שבזה נהפכת להיות כחלק מהכלכלה […]
מסכת שבת, פסקי הלכות, פרק עשרים (ב)
יט. המשמר יין או שמן או מים וכן שאר המשקין במשמרת שלהן חייב, והוא שישמר כגרוגרת, אבל מסננין יין שאין בו שמרים או מים צלולין בסודרין ובכפיפה מצרית כדי שיהא צלול ביותר, ונותנין מים על גבי שמרים בשביל שיצלו, ונותנין ביצה טרופה למסננת של חרדל כדי שיצלל, חרדל שלשו מערב שבת, למחר ממחו בין ביד […]
מסכת שבת, פרק כ, שיעור 217
אָמַר אַבַּיֵּי, וְאִיתֵימָא [-ויש אומרים שאמר כן] רַב יְהוּדָה, טִיט שֶׁנדבק עַל גַּבֵּי רַגְלוֹ – נעלו, מְקַנְּחוֹ בְּקַרְקַע, אֲבָל לֹא בְּכֹתֶל. אָמַר רָבָא – הקשה רבא על דין זה, בְּכֹתֶל מַאי טַעֲמָא לֹא – והרי מה הטעם שאין לקנח את הטיט בכותל, מִשּׁוּם דְּמֵיחְזֵי כְּבוֹנֶה – מחמת שנראה הדבר כ'בנין', שמוסיף טיט לכותל, הַאי בִּנְיָן […]
מסכת שבת, פרק כ, שיעור 216
משנה הַקַּשׁ שֶׁהיה מונח מערב שבת עַל הַמִּטָה, כיון שמן הסתם עומד הוא להסקה, ולא הונח שם כדי שישכבו עליו, אם רוצה האדם לשוטחו בשבת על פני כל המטה כדי שיהא ראוי לשכב עליו, לֹא יְנַעֲנְעְנוּ בְיָדוֹ, כיון שמוקצה הוא, ואסור בטלטול, אֲבָל מְנַעְנְעוֹ בְגוּפוֹ, שזהו טלטול מן הצד, המותר. וְאִם הָיָה אותו קש מַאֲכַל […]
מסכת שבת, פרק כ, שיעור 215
עתה מביאה הגמרא דינים שונים בענין מוקצה: אָמַר רַב חִסְדָּא, הַאי כְּתּוּנְתָּא – אותה כתונת, התלויה על קנה ליבוש, מְשַׁלְפָא לְדִידַהּ מַקְנְיָא – לשלוף אותה מהקנה בשבת, שָׁרִי – מותר, קַנְיָא מִינֵּיהּ – אבל להוציא את הקנה ממנה, אֲסִירָא – אסור, דְּקַנְיָא לַאו מָנָא הִיא – כיון שקנה זה אינו 'כלי', אלא עץ העומד להסקה, […]
מסכת שבת, פרק כ, שיעור 214
שנינו במשנה, וְעוֹשִׂין יֵינְמָלִין. תָּנוּ רַבָּנָן – שנו חכמים בברייתא, עוֹשִׂין יֵינְמָלִין בְּשַׁבָּת, וְאֵין עוֹשִׂין אַלוּנְטִית. אֵיזוֹ הִיא 'יֵינְמָלִין' וְאֵיזוֹ הִיא 'אַלוּנְטִית', יֵינְמָלִין היינו יַיִן וּדְבַשׁ וּפִּלְפְּלִין, וכיון שדרך שתיית בריאים היא זו, מותר להכינה בשבת. אַלוּנְטִית היינו יַיִן יָשָׁן וּמַיִם צְלוּלִין וְשֶׁמֶן אֲפַרְסְמוֹן, דְּעָבְדִי לֵיהּ לְבֵי מַסוּתָא – שעושים לצורך רפואת חולים, וכיון שדרך […]
מסכת שבת, פרק כ, שיעור 213
גמרא הגמרא מביאה ממשיכה את הנידון של המשנה, בענין סינון משקים בשבת, ומבארת מתי הדבר מותר: אָמַר זְעִירִי, נוֹתֵן אָדָם יַיִן צָלוּל – מסונן מהשמרים שבו, וְכן מַיִם צְלוּלִין, לְתוֹךְ הַמְשַׁמֶּרֶת [-המסננת] בְּשַׁבָּת, וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ לאיסור ברירה, כיון שרוב האנשים שותים משקים אלו כך, מותר לסננם בשבת כדי שיהיו יותר צלולים. אֲבָל יין או מים […]
מסכת שבת, פסקי הלכות, פרק תשעה עשר (ג) ופרק עשרים (א)
לה. הכל כשרין למול ואפילו ערל ועבד ואשה וקטן מלין במקום שאין שם איש, אבל עכו"ם לא ימול כלל ואם מל אינו צריך לחזור ולמול שנייה, ובכל מלין ואפילו בצור ובזכוכית ובכל דבר שכורת, ולא ימול בקרומית של קנה מפני הסכנה, ומצוה מן המובחר למול בברזל בין בסכין בין במספרים, ונהגו כל ישראל בסכין. (מילה […]
מסכת שבת, פרק כ, שיעור 212
שנינו במשנה, 'וחכמים אומרים, אין תולין את המשמרת ביום טוב', וביארה הגמרא שטעם האיסור הוא משום 'עובדין דחול', שזו הנהגה של יום חול [העשויה להביא את האדם לידי מלאכה האסורה בשבת]. עתה מבארת הגמרא מה הוא האופן שבו ניתן לתלות משמרת ביום טוב: אָמַר רַבָּה בַּר רַב הוּנָא, מַעֲרִים אָדָם עַל הַשימוש במְשַׁמֶּרֶת בְּיוֹם טוֹב, […]
