מסכת שבת, פרק כ, שיעור 211
'תּוֹרָה' מַאי הִיא – מה היא המימרא שאמר רב בענין התורה, דְּאָמַר רַב, עֲתִידָה תּוֹרָה שֶׁתִּשְׁתַּכַּח מִיִּשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר בפרשת הקללות (דברים כח, נט) 'וְהִפְלָא ה' אֶת מַכּוֹתֶךָ', ולשון 'הַפְלָאָה' זוֹ אֵינִי יוֹדֵעַ מַה הִיא. כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר (ישעיה כט, יד) 'לָכֵן הִנְנִי יוֹסִף לְהַפְלִיא אֶת הָעָם הַזֶּה הַפְלֵא וָפֶלֶא וְאָבְדָה חָכְמַת חֲכָמָיו וּבִינַת נְבֹנָיו תִּסְתַּתָּר', הרי […]
מסכת שבת, פרק כ, שיעור 210
הגמרא מביאה ברייתא בענין עשיית אהל עראי בשבת: תָּאנִי – שנה ברייתא זו רָמִי בַּר יְחֶזְקֵאל, טַלִּית כְּפוּלָה, ולהלן יבואר מה היא, לכתחילה לֹא יַעֲשֶׂה, וְאִם עָשָׂה, פָּטוּר מחטאת, אֲבָל אָסוּר. וְאִם כָּרַךְ [-קשר] עָלֶיהָ חוּט אוֹ מְשִׁיחָה [-חבל], מֻתָּר לִנְטוֹתָה לְכַתְּחִלָּה. ומבאר הרי"ף: פֵּירוּשׁ 'טלית כפולה', כְּגוֹן טַלִּית כְּפוּלָה – מקופלת לשנים, שֶׁקוֹשְׁרָה בֵּין […]
מסכת שבת, פרק כ, שיעור 209
משנה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, תּוֹלִין אֶת הַמְשַׁמֶּרֶת [-המסננת] על גבי הכלי בְּיוֹם טוֹב, כדי לסנן את היין מהשמרים המעורבים בו, ואף שיש בכך משום עשיית אהל עראי שאסור מדרבנן, סובר רבי אליעזר שמכשירי אוכל נפש דוחים את יום טוב, אף שהיה ניתן לעשותם מערב יום טוב, וְנוֹתְנִין לַתְּלוּיָה בַּשַּׁבָּת – ואם היתה המסננת תלויה על […]
מסכת שבת, פרק יט, שיעור 208
עתה מבאר הרי"ף את אופן קבלת הגרים, במילה וטבילה: וְגֵר, אַף עַל גַּב דְּאַמְהִיל בְּאַרְמִיוּתֵיהּ – אף שנימול בגויותו, בָּעֵי – יש צורך לְהַטִּיף מִמֶּנּוּ דַּם בְּרִית. וּבין אם מלו אותו מילה גמורה ובין אם הטיפו ממנו דם ברית, עַד דְּמִתְּפַּח לֹא מַטְבְּלִינָן לֵיהּ – עד שיתרפא מברית המילה אין מטבילים אותו לשם יהדות, כיון […]
מסכת שבת, פסקי הלכות, פרק תשעה עשר (ב)
יז. מי שנולד בחדש השביעי לעבורו אם נולד שלם הרי זה ולד של קיימא ומלין אותו בשבת, ספק בן שבעה ספק בן שמנה מלין אותו בשבת על כל פנים, אם בן שבעה הוא ושלם הוא בדין הוא שידחה שבת, ואם בן שמנה הוא הרי זה שמל כמחתך בשר הוא לפי שזה נפל אם הוא בן […]
מסכת שבת, פרק יט, שיעור 207
משנה אחר שהתבאר שעיקר מצוות מילה בזמנה דוחה את השבת, מבארת משנתנו אילו חלקים ממעשה המילה דוחים את השבת: וְאֵלּוּ הֵן צִיצִין – חוטי עור של הערלה הַמְעַכְּבִין אֶת הַמִּילָה, שאם אינו מתקנם הרי זה כאילו לא מל, ומותר לתקנם אפילו בשבת, גם אם כבר סילק ידו מהמילה, בָּשָׂר הַחוֹפֶה אֶת רֹב הָעֲטָרָה – אם […]
מסכת שבת, פרק יט, שיעור 206
משנה משנתנו מבארת את דינו של אדם שמל בשבת בטעות תינוק שלא היה צריך למולו. יש להקדים שאף שמילה דוחה את השבת, היינו רק מילה ביום השמיני, אך מילה שלא בזמנה [אחר היום השמיני, אף שיש בכך מצוה], אינה דוחה שבת: מִי שֶׁהָיוּ לוֹ שְׁנֵי תִינוֹקוֹת, אֶחָד היה צריך לָמוּל בַּשַּׁבָּת, שזהו יום השמיני ללידתו, […]
מסכת שבת, פרק יט, שיעור 205
מוסיף הרי"ף ומבאר: וְהַאי דְּאַמְרִינָן – ומה שאמרנו בברייתא ש'שְׁמוֹנָה יָמִים בִּבְהֵמָה אֵינוֹ נֵפֶל', הַנֵי מִילֵּי – זהו דוקא לְענין קָּרְבָּן, שרק ביום השמיני מותר להקריבו. אֲבָל לְענין אֲכִילָה, בבהמת חולין, הרי אִם שָׁהָה שִׁבְעַת יָמִים אין צורך להמתין ליום השמיני, אלא מֻתָּר לְשׁוֹחֲטוֹ כבר בְּלֵיל שְׁמִינִי, וְאוֹכְלוֹ. והראיה לכך, דְּאַמְרִינָן – שכך אמרו בגמרא, […]
מסכת שבת, פרק יט, שיעור 204
ממשיכה הגמרא בביאור הדינים האמורים בברייתא: אָמַר רָבָא, בִּשְׁלָמָא – מובן הדבר לְשיטת רַבִּי חֲמָא, מַשְׁכַּחַת לָהּ – ניתן למצוא גם אופן של יְלִיד בָּיִת הנִמּוֹל לְיום אֶחָד, וגם אופן של יְלִיד בָּיִת הנִמּוֹל לִשְׁמוֹנָה, כְּגוֹן שֶׁיָּלְדָה וְאַחַר כָּךְ הִטְבִּילָה, שאז נימול ליום אחד, ואם הִטְבִּילָה וְאַחַר כָּךְ יָלְדָה נימול לשמונה. וכן ניתן למצוא לשיטת […]
מסכת שבת, פרק יט, שיעור 203
עתה חוזרת הגמרא לבאר את דברי הברייתא שהובאו לעיל בענין ספק מילה: אָמַר מַר – שנינו בברייתא, 'וְלֹא סָפֵק דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת'. מבררת הגמרא, לְאַתוּיֵי מַאי – מה באה הברייתא לרבות, והרי כל הספיקות נימנו בפירוש בהמשך לשון הברייתא, והם הנולד בין השמשות, אנדרוגינוס, והנולד כשהוא מהול. מבארת הגמרא, לְאַתוּיֵי הָא דְּתָנוּ רַבָּנָן – כוונת […]
