מאמר שני, כד
כד. החבר: ביישתני, מלך כוזר. והאמת היא, שעוון זה שלא עלינו לארץ, הוא אשר מנע את השלמת קיומה של ההבטחה האלוהית בדבר השבת השכינה בבית שני, כמו שהובטחנו 'רני ושמחי בת ציון, כי הנני בא ושכנתי בתוכך נאום ה", כי השפע האלוהי היה מוכן ומזומן לחול עלינו, כמו שחל בזמנים הראשונים של האומה, אילו רק […]
מאמר שני, כג
כג. הכוזרי: אם נכון (שמקום זה כה קדוש ונשגב), יוצא איפוא שאין אתה ממלא אחר מצוות תורתך, כי היה עליך לעשות את העליה לארץ מגמת חייך, ולקבוע ארץ זו למקום חייך ומקום מנוחתך לאחר המות, והנה אתה מאמין שלארץ מעלה גדולה בהשראת שכינת ה' בתוכה לעתיד לבוא, וכפי שאתה אומר בתפילה 'רחם על ציון כי […]
מאמר שני, כב 3
המשך כב. החבר: וכשנשאל רבי חנינא אם רשאי אדם לנסוע לחוץ לארץ ליבם אשת אחיו, כעס על השואל וענה לו, אם אחיו נשא 'אשה כותית' (הגרה בחו"ל) ומת, ברוך המקום שהרגו, וזה יורד אחריו? ומהדינים הנוהגים בארץ ישראל, שאסור למכור בה קרקע לגוי, וכן אסור לעשות בה שאר דברים העלולים להרוס ולהחריב את הישוב, (למשל […]
מאמר שני, כב 2
המשך כב. החבר: והנה, כרת ה' עם אברהם ברית על נחלת ארץ ישראל, כמו שכתוב 'לזרעך נתתי את הארץ הזאת מנהר מצרים עד הנהר הגדול נהר פרת', הרי שגם מצרים מארץ ישראל היא, אם תכבש על ידי מלך ישראל לפי הוראת בית דין. ואמרו רבותינו, והלוא הדברים קל וחומר, ומה ארץ מצרים שנכרת עליה ברית […]
מאמר שני, כא-כב
כא. הכוזרי: אמור לי מעט דברי חז"ל שזכורים לך בענין זה. כב. החבר: הנה אמרו חז"ל 'הכל מעלין לארץ ישראל, ואין הכל מוציאין', האשה שאינה רוצה לעלות עם בעלה לארץ, רשאי בעלה לגרשה, והיא מאבדת את זכויות כתובתה. וכן האיש שמסרב לעלות עם אשתו לארץ, זכאית האשה לחייבו בגירושין ולתת לה כתובתה. לעולם ידור אדם […]
מאמר שני, כ 9
המשך כ. החבר: והנה, שבתות ה' ומועדיו תלויים בארץ ישראל, שהיא נחלת ה', אך בנוסף לזה גדולה מעלת ארץ ישראל, שהיא נקראת 'הר קדשי', ו'הדום רגליו', ו'שער השמים', ועליה אמר הנביא 'כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים'. אבותינו הקדושים השתדלו להתגורר בארץ ישראל, אף שהיתה אז בידי עובדי עבודה זרה, הם נכספו אליה ובקשו […]
מאמר שני, כ 8
המשך כ. החבר: ההבדל האפשרי הגדול ביותר בין החלקים הרחוקים ביותר של כדור הארץ לענין התחלת היום הוא שמונה עשרה שעות, לא פחות ולא יותר. תושבי רבע אחד של כדור הארץ קוראים עדיין ליום זה 'שבת', בעוד אלה המתגוררים במשנהו כבר נמצאים מעבר לשבת, וכן הלאה, עד מרחק שמונה עשרה שעות מכניסת השבת, שאז חצות […]
מאמר שני, כ 7
המשך כ. החבר: אדם הראשון, שהיה המסדר הראשון של תחילת הימים, לקח את ארץ ישראל כנקודת מוצא לתחילת היום. היות ושטחה של ארץ ישראל אינה נקודה אחת, ובירושלים עצמה ישנן נקודות רבות לענין זמן הזריחה והשקיעה, ולמשל, זמן הזריחה בהר ציון אינו זמן הזריחה בבית המקדש, ועגולי האופקים אינם שוים, למרות שהעין אינה מבחינה בהבדל […]
מאמר שני, כ 6
המשך כ. החבר: (ואמנם יש כאן מקום לשאול, היות ואמרנו שאת תחילת היום יש לחשב מארץ ישראל, וככל שפונים מערבה מתאחר תחילת אותו יום, עד שבהגיענו לסין מתאחר היום בשמונה עשרה שעות, אם כן מן הדין שגם לאחר סין, עד גבול ארץ ישראל, יתאחר יותר ויותר מועד כניסת השבת, ואם כן למה קבענו את סין […]
מאמר שני, כ 5
המשך כ. החבר: וכלל הדברים, ענין זה שאמרנו, כי עד שמונה עשרה שעות אחור מארץ ישראל – מתחיל בכל חלקי הישוב היום שהתחיל בארץ ישראל, צריך להיות לנו לעיקר בקריאת ימי השבוע. והיות ובארץ ישראל היה המקום שבו נעשתה ההתחלה לקריאת שמות הימים, ובדקה הראשונה של זריחת השמש הראשונה היה המרחק בין ארץ ישראל ובין […]
