מסכת תענית, פרק ב, שיעור 15
משנה כפי שהתבאר במשנה הקודמת, מוסיפים בתפילת העמידה של תעניות שש ברכות, ומשנתנו מבארת את נוסח החתימות של אותן הברכות: עַל הברכה הָרִאשׁוֹנָה, והיא ברכת 'גואל ישראל' שבשמונה עשרה, שמוסיפים בה דברים (וכיון שהיא ברכה הקבועה בשמונה עשרה, ורק מוסיפים בה דברים, אינה מנויה כברכה בפני עצמה כמו שש הברכות שאחריה, שהם תוספת של ברכות […]
מסכת תענית, פסקי הלכות, פרק א (ב) ופרק ב (א)
(פסקי ההלכות הם על פי ההלכות שנלמדו ברי"ף. במקומות מסוימים יש מחלוקת ראשונים בדבר, ואין לסמוך על הדברים למעשה) יא. אין גוזרים תענית על הציבור בראשי חודשים, בחנוכה ובפורים. אבל אם התחילו בסדר תעניות של הגשמים, מתענים אפילו בימים אלו. יב. המתענה תענית יחיד, על צרה או על חולה, ובאמצע התענית עברה הצרה או התרפא […]
מסכת תענית, פרק ב, שיעור 14
נאמר באנשי נינוה (יונה ג ח) 'וְיָשֻׁבוּ אִישׁ מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה וּמִן הֶחָמָס אֲשֶׁר בְּכַפֵּיהֶם'. מבררת הגמרא, מַאי – מה ביאור הפסוק 'וּמִן הֶחָמָס אֲשֶׁר בְּכַפֵּיהֶם', אָמַר שְׁמוּאֵל, אֲפִילוּ גָּזַל מָרִישׁ – קורת עץ, וּבְנָאוֹ בַּבִּירָה – בנאו בתוך בנין גדול, ואינו יכול להוציאו מתוך הבנין הבנוי, היה מְקַעֲקֵעַ (-עוקר והורס) את כָּל הַבִּירָה כּוּלָהּ, וּמַחֲזִיר […]
מסכת תענית, פרק ב, שיעור 13
שנינו במשנה, 'מוציאין את התיבה לרחובה של עיר', ומובן מכך שגם הציבור יוצא להתפלל ברחובה של עיר. מבררת הגמרא, לָמָּה יוֹצְאִים לָרְחוֹב, ואין מתפללים בבית הכנסת. אָמַר רַבִּי חִיָיא בַּר אַבָּא, לוֹמַר – הרי זה כאילו אומרים, צָעַקְנוּ בְּצִנְעָא וְלֹא נַעֲנֵינוּ, נְבַזֶּה עַצְמֵנוּ בְּפַרְהֶסְיָא, אולי על ידי זה יכנע לבבנו יותר, ותהא תשובתינו שלימה (מאירי). […]
מסכת תענית, פרק ב, שיעור 12
משנה לאחר שהתבאר בפרק הקודם מתי הם הזמנים שמתענים בהם על עצירת הגשמים, יבואר בפרק זה כיצד יש להתפלל ולנהוג בימי התענית הללו: סֵדֶר תַּעֲנִיּוֹת כֵּיצַד, מוֹצִיאִין אֶת הַתֵּבָה – ארון הקודש, מבית הכנסת לִרְחוֹבָהּ שֶׁל עִיר, וְנוֹתְנִין אֵפֶר מַקְלֶה – אפר שריפה עַל גַּבֵּי הַתֵּבָה, וּבְרֹאשׁ הַנָּשִׂיא, וּבְרֹאשׁ אַב בֵּית דִּין, וְכָל אֶחָד וְאֶחָד […]
מסכת תענית, פרק א, שיעור 11
משנה עָבְרוּ גם שבע תעניות אֵלּוּ, וְלֹא נַעֲנוּ, מְמַעֲטִין בַּמַּשָּׂא וּבְמַתָּן, בְּבִנְיָן, וּבִנְטִיעָה, וּבְאֵרוּסִין (והיינו שאין מתארסים כלל (תוספות)), וּבְנִשּׂוּאִין, וּבִשְׁאֵלַת שָׁלוֹם בֵּין אָדָם לַחֲבֵירוֹ, ומתנהגים בכל דבר כִּבְנֵי אָדָם הַנְּזוּפִין לִפְנֵי הַמָּקוֹם. וְהַיְחִידִים – ותלמידי חכמים חוֹזְרִים וּמִתְעַנִּין עַד שֶׁיֵּצֵא (-שיסתיים) חודש נִיסָן. יָצָא – הסתיים חודש נִיסָן, הרי הַגְּשָׁמִים שיורדים בזמן זה הם […]
מסכת תענית, פרק א, שיעור 10
גמרא הגמרא דנה בענין ההנהגה הראויה בתעניות שבחוץ לארץ: אָמְרוּ לֵיהּ רַבָּנָן – אמרו בני הישיבה לְרַב שֵׁשֶׁת, קָא אָתוּ רַבָּנָן לְבֵי תַּעֲנִיתָא כִּי סָיְימֵי מְסָאנֵי – יש מבני הישיבה שבאים ביום התענית כשהם נעולים בנעליהם, ואף בתעניות אמצעיות ואחרונות, האסורות בנעילת הסנדל, כיון שהם סברו כדברי שמואל (שיובאו להלן) שאין חומרות אלו של תענית […]
מסכת תענית, פרק א, שיעור 9
גמרא מבררת הגמרא, הֵיכִי עָבְדֵי – כיצד הוא סדר הנהגת היום בתעניות אלו. אָמַר אַבַּיֵּי, מִצַּפְרָא לְפַלְגָּא דְּיוֹמָא – מהבוקר ועד חצות היום, מֵעַיְּינִינַן בְּמִילֵּי דְּמָתָא – מעיינים וחוקרים אחרי עניני העיר, שמא יש בידם גזל וחמס, ואם מצאו דברים אלו מפייסים את הנגזלים. מִפַּלְגָּא דְּיוֹמָא לְפַנְיָא רִיבְעָא דְּיוֹמָא – מחצות היום ועד רבע היום […]
מסכת תענית, פרק א, שיעור 8
הגמרא דנה עתה בדיני תפילת 'עננו' שאומרים ביום התענית: אַדְבְּרֵיהּ (-הנהיגו) רַב יְהוּדָה לְרַב יִצְחָק בְּרֵיהּ (-בנו), וְדָרַשׁ, יָחִיד שֶׁקִּבֵּל עָלָיו תַּעֲנִית, מִתְפַּלֵּל תְּפִלַּת תַּעֲנִית – אומר את תפילת 'עננו' בשמונה עשרה, וְהֵיכָן אוֹמְרָהּ, בֵּין ברכת 'גּוֹאֵל ישראל' לְבין ברכת 'רוֹפֵא חולי עמו ישראל', כברכה בפני עצמה. מַתְקִיף לָהּ – הקשה על דבריו רַב יִצְחָק, […]
מסכת תענית, פרק א, שיעור 7
הרי"ף מביא עתה את סוגיית הגמרא בברכות, לגבי 'טעימה' בתענית: גַּרְסִינָן במסכת ברכות (יד.) בְּפֶרֶק הָיָה קוֹרֵא בַּתּוֹרָה, בְּעָא מִינֵּיהּ אַשִּׁיאָן תַּנָּא דְּבֵי רַבִּי אַמִּי מֵרַבִּי אַמִּי – אַשִּׁיאָן, שהיה רגיל לשנות משניות וברייתות לפני רבי אמי, שאל את רבי אמי שאלה זו, אדם הַשָּׁרוּי בְּתַעֲנִית, מַהוּ שֶׁיִּטְעוֹם – האם מותר לו לטעום את התבשיל, […]
