חג שמח !
יז) הכניס אדם את החטאת עצמה להיכל (לפני שנשחטה) כשירה, (אף על פי שגם הדם נכנס עם הבשר) שנאמר 'אשר יובא מדמה', אחר שהתקבל בכלי,
יא. גם מי שאי אפשר לו ללמוד מרוב טרדתו בפרנסה, צריך להשתדל למצוא זמן פנוי לעסוק בהלכות ודיני התורה, ובפרט בשבתות וחגים, כדי לקיים ושננתם
יז) כל הקרעים האלו כולם, קורע בידו, מעומד, וקורע כל כסות שעליו עד שיגלה את לבו, ואינו מאחה קרעים אלו לעולם, אבל רשאי הוא לשללן
משנה ב: עֶבֶד עִבְרִי נִקְנֶה בְּכֶסֶף וּבִשְׁטָר. וְקוֹנֶה אֶת עַצְמוֹ בַּשָּׁנִים וּבַיּוֹבֵל וּבְגִרְעוֹן כָּסֶף. יְתֵרָה עָלָיו אָמָה הָעִבְרִיָּה, שֶׁקּוֹנָה אֶת עַצְמָהּ בַּסִּימָנִין. הַנִּרְצָע נִקְנֶה בִרְצִיעָה.
משנה ז: בָּא לוֹ אֵצֶל פָּר וְשָׂעִיר הַנִּשְׂרָפִין. קְרָעָן וְהוֹצִיא אֶת אֵמוּרֵיהֶן, נְתָנָן בְּמָגֵיס, וְהִקְטִירָן עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ. קְלָעָן בְּמִקְלָעוֹת, וְהוֹצִיאָן לְבֵית הַשְּׂרֵפָה. וּמֵאֵימָתַי מְטַמְּאִין
משנה ד: זֶה בָּא בְּחָבִיתוֹ שֶׁל יַיִן וְזֶה בָּא בְּכַדּוֹ שֶׁל דְּבַשׁ, נִסְדְּקָה חָבִית שֶׁל דְּבַשׁ, וְשָׁפַךְ זֶה אֶת יֵינוֹ וְהִצִּיל אֶת הַדְּבַשׁ לְתוֹכוֹ, אֵין
פרשת כי תצא "לא תראה חמור אחיך או שורו נופלים בדרך והתעלמת מהם…" (דברים כב ד) מצוות לא תעשה, שהוזהרנו שאם נראה אחד מישראל שנפל
משנה ד: אֵיזוֹהִי עוֹלֶלֶת. כָּל שֶׁאֵין לָהּ לֹא כָתֵף וְלֹא נָטֵף. אִם יֶשׁ לָהּ כָּתֵף אוֹ נָטֵף, שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת, אִם סָפֵק, לָעֲנִיִּים. עוֹלֶלֶת שֶׁבָּאַרְכֻּבָּה,
(א) שִׁ֖יר מִזְמ֣וֹר לְדָוִֽד׃ (ב) נָכ֣וֹן לִבִּ֣י אֱלֹהִ֑ים אָשִׁ֥ירָה וַֽ֝אֲזַמְּרָ֗ה אַף־כְּבוֹדִֽי׃ (ג) ע֭וּרָ֥ה הַנֵּ֥בֶל וְכִנּ֗וֹר אָעִ֥ירָה שָּֽׁחַר׃ (ד) אֽוֹדְךָ֖ בָֽעַמִּ֥ים ׀ יְהוָ֑ה וַֽ֝אֲזַמֶּרְךָ֗ בַּלְאֻמִּֽים׃ פרק
א הַדָּבָר֙ אֲשֶׁ֣ר הָיָ֣ה אֶֽל־יִרְמְיָ֔הוּ מֵאֵ֥ת יְהוָ֖ה לֵאמֹֽר׃ ב עֲמֹ֗ד בְּשַׁ֨עַר֙ בֵּ֣ית יְהוָ֔ה וְקָרָ֣אתָ שָּׁ֔ם אֶת־הַדָּבָ֖ר הַזֶּ֑ה וְאָֽמַרְתָּ֞ שִׁמְע֣וּ דְבַר־יְהוָ֗ה כָּל־יְהוּדָה֙ הַבָּאִים֙ בַּשְּׁעָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה לְהִֽשְׁתַּחֲוֹ֖ת
משנה ט: קוֹצְרִין מִפְּנֵי הַנְּטִיעוֹת, מִפְּנֵי בֵית הָאֵבֶל, מִפְּנֵי (בִטּוּל) בֵּית הַמִּדְרָשׁ. לֹא יַעֲשֶׂה אוֹתָן כְּרִיכוֹת, אֲבָל מַנִּיחָן צְבָתִים. מִצְוַת הָעֹמֶר לָבוֹא מִן הַקָּמָה. לֹא
(נה) וְכִרְא֨וֹת שָׁא֜וּל אֶת־דָּוִ֗ד יֹצֵא֙ לִקְרַ֣את הַפְּלִשְׁתִּ֔י אָמַ֗ר אֶל־אַבְנֵר֙ שַׂ֣ר הַצָּבָ֔א בֶּן־מִי־זֶ֥ה הַנַּ֖עַר אַבְנֵ֑ר וַיֹּ֣אמֶר אַבְנֵ֔ר חֵֽי־נַפְשְׁךָ֥ הַמֶּ֖לֶךְ אִם־יָדָֽעְתִּי׃ (נו) וַיֹּ֖אמֶר הַמֶּ֑לֶךְ שְׁאַ֣ל אַתָּ֔ה בֶּן־מִי־זֶ֖ה
והוא רחום חֲמוֹל נא ה' עַל עַמֶּךָ ישראל, רַחֵם עַל ישראל שהם נַחֲלָתֶךָ שבחרת בהם להיות שלך לדורי דורות, חוּסָה נָּא עליהם כְּרוֹב – כגודל
משנה ב: לְמַעְלָה מֵהֶם, נְבֵלָה, וּמֵי חַטָּאת שֶׁיֶּשׁ בָּהֶם כְּדֵי הַזָּיָה, שֶׁהֵם מְטַמְּאִין אֶת הָאָדָם בְּמַשָּׂא לְטַמֵּא בְגָדִים בְּמַגָּע, וַחֲשׂוּכֵי בְגָדִים בְּמַגָּע: משנה ב: לאחר
(א) וַיְהִ֤י רָעָב֙ בָּאָ֔רֶץ מִלְּבַד֙ הָרָעָ֣ב הָרִאשׁ֔וֹן אֲשֶׁ֥ר הָיָ֖ה בִּימֵ֣י אַבְרָהָ֑ם וַיֵּ֧לֶךְ יִצְחָ֛ק אֶל-אֲבִימֶּ֥לֶךְ מֶֽלֶךְ-פְּלִשְׁתִּ֖ים גְּרָֽרָה: וַיְהִ֤י רָעָב֙ בָּאָ֔רֶץ מִלְּבַד֙ הָרָעָ֣ב הָרִאשׁ֔וֹן אֲשֶׁ֥ר הָיָ֖ה בִּימֵ֣י
בפרטי מידת הנקיות ענפי חילול השם גם כן הם רבים וגדולים, כי צריך האדם לחוס הרבה על כבוד קונו, ובכל מה שיעשה צריך שיסתכל ויתבונן
תורת הבית / פרק א' הגה"ה כשיתבונן האדם בכח הדיבור שנטע בו ה' יתברך, שעל ידו יכול הוא להוציא מפיו אלפים ורבבות מילים של תורה,
המשך יד. החבר: ארץ ישראל הוא המקום שבנו בו האבות את המזבחות, ונענו קרבנותיהם באש מהשמים, וזכו בזכות קרבנותיהם לרוח נבואה. ומקום עקידת יצחק אף
אמרו באבות שכל דבריהם כגחלי אש, שכמו הגחלת, שאף שלא נראה בה רק ניצוץ אש, אם תשים כחך בה להפכה ולנפחה, כל שתנפחה יותר תתלהב
חלק רביעי: בעבודת בוראינו פרק שישי: פרטי סדר היום והתפילה א. סידרה החכמה העליונה, שתהיה בלילה שליטה לכוחות הטומאה, להתפשט בכל מרכבותיהם, וישוטטו ענפיהם בעולם,
כה. דין 'חתיכה הראויה להתכבד', שאינה בטלה ברוב, נוהג גם באיסורים דרבנן, ומכל מקום בפת נכרי ובבישולי נכרי הקילו שחתיכה הראויה להתכבד בטילה ברוב או
פרק תשעה עשר – שער הזכירה (המשך הדברים שראוי לאדם לזכור תמיד, ואז תהיה עבודתו מקובלת לפני ה', וישא חן וחסד לפניו). הזכירה השמונה ועשרים:
שנינו במשנה, הָיְתָה בֵּין הֶחָבִיּוֹת וכו'. מביאה הגמרא ברייתא בענין זה: תַּנְיָא – שנינו בברייתא, רַבִּי יוֹסִי אוֹמֵר, הָיְתָה חָבִית מֻנַּחַת בְּאוֹצָר – במחסן של
