מסכת מועד קטן, פרק ג, שיעור 35
משנה המשניות הבאות (עד סוף המסכת) עוסקות בעניני אבלות במועדים: יש להקדים, שכל אדם שמת אחד משבעת קרוביו (שהם אב, אם, אח, אחות, בן, בת, ובן זוג) נוהג אבלות, ואבלות זו נחלקת לכמה חלקים: א. ביום הראשון נוהגת אבלות מן התורה. ב. בשלשת הימים הראשונים נוהגת אבלות חמורה. ג. עד סוף שבעת הימים שלאחר הקבורה […]
מסכת מועד קטן, פרק ג, שיעור 34
משנה משנתנו ממשיכה בדיני כתיבה בחול המועד: אֵין כּוֹתְבִין שִׁטְרֵי חוֹב בַּמּוֹעֵד, כיון שאפשר לכותבם לאחר המועד, וְאִם המלוה אֵינוֹ מַאֲמִין ללוה ואינו רוצה להלוות לו ללא שטר, והלוה צריך את המעות לחול המועד, אוֹ שֶׁאֵין לוֹ מַּה יֹאכַל – או שלסופר הכותב את השטר אין מה לאכול בחול המועד, ועל ידי שיקבל שכר על […]
מסכת מועד קטן, פרק ג, שיעור 33
משנה כפי שהתבאר בתחילת המסכת, דיני מלאכות בחול המועד נמסרו לחכמים, לקבוע איזו מלאכה מותרת ואיזו מלאכה אסורה, ואחת המלאכות שאסרו חכמים בחול המועד היא הכתיבה. משנתנו מבארת אילו כתיבות התירו חכמים בחול המועד, וההיתר בהם הוא משום 'דבר האבד', שאם לא ימהר לכותבם, עשוי האדם להפסיד: אֵלּוּ כּוֹתְבִין בַּמּוֹעֵד, קִדּוּשֵׁי נָשִׁים – שטר שכותב […]
מסכת מועד קטן, פרק ג, שיעור 32
תָּנוּ רַבָּנָן בברייתא, שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים נֶאֶמְרוּ בְּצִפָּרְנַיִם, הקוֹבְרָן באדמה, צַדִּיק. השׂוֹרְפָן, חָסִיד. זוֹרְקָן על הארץ, רָשָׁע. וְטַעֲמָא מַאי – מה הטעם לכך שהזורקם נקרא רשע, כיון שיש לחשוש שֶׁמָּא תַּעֲבוֹר עֲלֵיהֶם אִשָּׁה עוּבָּרָה, וְתַפִּיל. מוסיפה הגמרא, וְדַוְקָא הֵיכָא דְּנָפְלֵי – ונזק זה של הפלת עובר יכול לקרות רק אם תדרוך עליהם האשה באותו מקום שבו […]
מסכת מועד קטן, פרק ג, שיעור 31
תָּנוּ רַבָּנָן בברייתא, כָּל אֵלּוּ שֶׁאָמְרוּ חכמים במשנתנו שהם מוּתָּרִין לְגַלֵּחַ בַּמּוֹעֵד, כגון היוצא מבית האסורים, מוּתָּרִין לְגַלֵּחַ גם בִּימֵי אֶבְלָן. וְהַנֵּי מִילֵּי – ודין זה הוא רק כְּשֶׁתְּכָפוּהוּ אֲבָלָיו – שבאה עליו אבילות שניה בתוך שלשים יום של אבילות ראשונה, וכיון שימים אלו מצטרפים לזמן שהיה בבית האסורים, נמצא שזמן רב לא היה יכול […]
מסכת מועד קטן, פסקי הלכות, פרק ג (ג)
(פסקי ההלכות הם על פי ההלכות שנלמדו ברי"ף. במקומות מסוימים יש מחלוקת ראשונים בדבר, ואין לסמוך על הדברים למעשה) כח. שלשה שנידו אדם, ומת אחד מהשלשה, אין השנים האחרים יכולים להתיר את הנידוי לבדם, אלא צריכים לצרף אליהם שלישי. כט. המנודה מחמת עבירה שעשה, מנודה לכל ישראל. ל. המנודה לרב, מחמת שזלזל בכבודו, מנודה גם […]
מסכת מועד קטן, פרק ג, שיעור 30
הגמרא מביאה מימרות שונות בענין חומר הנידוי: מבררת הגמרא, מַאי – מה משמעות לשון 'שַׁמְתָּא'. אָמַר רַב, הרי זה כראשי התיבות 'שָׁם מִיתָה', שזה סופו של המנודה. וּשְׁמוּאֵל אָמַר, 'שְׁמָמָה יִהְיֶה'. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ, כְּשֵׁם שֶׁנִּכְנֶסֶת הקללה של הנידוי בִּרְמַ"ח אֵיבָרִים, כָּךְ כְּשֶׁיּוֹצֵאת יוֹצֵאת מֵרְמַ"ח אֵיבָרִים. ומביא ראיה לדבריו, כְּשֶׁהִיא נִכְנֶסֶת נכנסת לרמ"ח […]
מסכת מועד קטן, פרק ג, שיעור 29
מביאה הגמרא מעשה בענין זה, אָמַר רַב יֵיבָא, הֲוָה קָאֵימְנָא קַמֵּיהּ דְּרַב הוּנָא – מעשה היה כשהייתי עומד לפני רב הונא, שָׁמְעָהּ לְהַהִיא אִיתְּתָא דְּאַפְקָהּ שֵׁם שָׁמַיִם מִפּוּמָהּ לְבַטָּלָה – שמע רב הונא אשה אחת שמוציאה שם שמים לבטלה, שַׁמְּתָהּ – נידה אותה רב הונא, וְשָׁרָא לָה לְאַלְתַּר בְּאַנְפָּהָא – והתיר לה את הנידוי מיד […]
מסכת מועד קטן, פרק ג, שיעור 28
מעשה נוסף בענין נידוי: רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ, הֲוָה מְנַטַּר פַּרְדֵּסָא – היה שומר פירות בפרדס, אֲתָא הַהוּא גַּבְרָא וְקָא אָכִיל תְּאֵנֵי – בא אדם אחד ואכל תאנים מהפרדס, ללא רשות. רָמָא בֵּיהּ קָלָא – הרים רבי שמעון בן לקיש את קולו עליו בגערה, וְלֹא אַשְׁגַּח בֵּיהּ – לא השגיח אותו אדם בגערתו. אָמַר לֵיהּ […]
מסכת מועד קטן, פרק ג, שיעור 27
מביאה הגמרא מעשה בענין נידוי: אַמְתֵּיהּ דְּבֵי רַבִּי – שפחה שהיתה בבית רבי יהודה הנשיא, חֲזִיתֵיהּ לְהַהוּא גַּבְרָא דְּמָחֵי לִבְנוֹ גָּדוֹל – ראתה אדם אחד המכה את בנו הגדול, אָמְרָה, לֶיהֱוֵי הַהוּא גַּבְרָא בְּשַׁמְתָּא – יהא אדם זה בנידוי, דְּקָא עָבַר – כיון שהוא עובר אַ'לִּפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשׁוֹל', דְּתַנְיָא בברייתא, נאמר בפסוק (ויקרא […]
