להכנסת הקדשה בעמוד זה לשבוע ימים לחץ כאן
א. יש לברך ברכת המזון בישיבה, ואפילו אם אכל סעודתו בעמידה או בהסבה, צריך לברך דווקא בישיבה כיון שבעמידה קשה לכוון, והסבה היא דרך גאוה.
דיני מצוות הלואה / פרק ו א. אם עני ועשיר מבקשים מהאדם הלואה, והוא סומך גם על העני, או שהעני נותן לו משכון, ואינו יכול
פרק עשרים וששה – שער התורה ולמה עשה רבינו הקדוש כך, שכתב את התורה שבעל פה, ולא הניח הדבר כמו שהיה? כיון שראה שהתלמידים מתמעטים
כ. אם יש חלון שקוף המבדיל בינו לבין הערוה, אסור להתפלל או ללמוד כנגדה, אבל באופן זה – מותר בעצימת עיניים. כא. איסור זה שייך
ו. הפותל חבלים, מכל מין שיהיה, חייב משום קושר. ושיעורו, כדי שיעמוד החבל בפתילתו בלא קשירה, שנמצאת מלאכתו מתקיימת. וכן המפריד הפתיל חייב משום מתיר,
מעשה נוסף: הַהוּא יְנוּקָא דְּאִשְׁתְּפוּךְ חֲמִימֵיהּ – מעשה בתינוק שנשפכו המים החמים שנועדו לרחיצתו אחרי המילה בשבת, והיו מים חמים באחד הבתים בחצרו של רבא,
חלק שלישי: בנפש האדם, ברוח הקודש והנבואה, ובפעולות שלא בדרך הטבע פרק ראשון: בענין הנפש ופעולותיה ד. ואמנם, אף על פי שקראנוה על דרך כלל
הוֹדוּ לַה' כִּי טוֹב, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. יֹאמַר נָא יִשְׂרָאֵל, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. יֹאמְרוּ נָא בֵּית אַהֲרֹן, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. יֹאמְרוּ נָא יִרְאֵי ה', כִּי
המשך לה. החבר: הייתי רוצה שיפרטו לי, איזה הוא העוף הטהור ואיזה הוא הטמא, מלבד העופות הידועים כגון בן יונה או תור. ינמקו לי למה
יז. מאכל פרווה שקיבל זיעה בשרית, כגון שהונח מעל מאכל בשרי ועלו 'אדים' חמים מן המאכל הבשרי אל המאכל הפרווה, אף שנעשה בשרי ואסור לאוכלו
דיני סוכה / ישיבה בסוכה פד. המצטער הפטור מן הסוכה, היינו כשמצטער צער כזה שבשבילו היה עוזב את החדר או הבית הרגיל ועובר לאכול בחדר
ב) ומפני זה נתאוו כל ישראל נביאיהם וחכמיהם לימות המשיח, כדי שינוחו משעבוד המלכיות שאינן מניחות להן לעסוק בתורה ובמצות כהוגן, וימצאו להם מרגוע, וירבו
א. אין מתענים בל"ג בעומר, ואין מספידים ביום זה, ואין אומרים בו תחנון. ב. יש אומרים שהטעם שנוהגים להדליק מדורות ביום זה הוא על פי
חוב של הלואה, שכירות או מכירה א. מי שיש לו חוב לחבירו, הן על ידי הלוואה – שלווה מחבירו כסף, הן על ידי שכירות –
הלכות בורר / ברירת אוכל מתוך פסולת נב. מי שאינו שותה חלב עם הקרום שבו או חלקים ממנו, אסור לו לסנן את החלב, שכן יש
יז לֹֽא־אָמ֥וּת כִּֽי־אֶחְיֶ֑ה וַֽ֝אֲסַפֵּ֗ר מַֽעֲשֵׂ֥י יָֽהּ׃ יח יַסֹּ֣ר יִסְּרַ֣נִּי יָּ֑הּ וְ֝לַמָּ֗וֶת לֹ֣א נְתָנָֽנִי׃ יט פִּתְחוּ־לִ֥י שַֽׁעֲרֵי־צֶ֑דֶק אָֽבֹא־בָ֗֝ם אוֹדֶ֥ה יָֽהּ׃ כ זֶֽה־הַשַּׁ֥עַר לַֽיְיָ֑ צַ֝דִּיקִ֗ים יָבֹ֥אוּ בֽוֹ׃ כא אֽ֭וֹדְךָ כִּ֣י עֲנִיתָ֑נִי וַתְּהִי־לִ֗֝י לִֽישׁוּעָֽה׃ כב אֶ֭בֶן מָֽאֲס֣וּ הַבּוֹנִ֑ים הָֽ֝יְתָ֗ה
https://2halachot.org/wp-content/uploads/2025/05/ל-הפרשה-בקצרה-קדושים.pdf
https://2halachot.org/wp-content/uploads/2025/05/הפטרה-מבוארת-אחרי-מות-קדושים-אשכנז.pdf
השער השישי, שער הכניעה פרק שמיני אין מדה טובה למאמין בה' עד שיקיים את חובתו, ולא תתקיים חובתו עד שיקבל עליו את עבודת הבורא, ולא
א. אסור לספר 'אבק רכילות', כגון לספר לראובן ששמעון רמז שיש מה לומר עליו דבר גנאי, ואינו רוצה לאומרו. ב. וכן אסור לשבח אדם בפני
ב. אבל תבשיל שיש בו בשר שלא נתבשל כלל, מותר להניחו מער"ש אף ע"ג אש גלויה, בלי הפסק מתכת או אזבסט. וכל שכן על גבי
(יא) אֲשֶׁר֩ נָתַ֨ן הַמֶּ֜לֶךְ לַיְּהוּדִ֣ים ׀ אֲשֶׁ֣ר בְּכָל־עִיר־וָעִ֗יר לְהִקָּהֵל֮ וְלַֽעֲמֹ֣ד עַל־נַפְשָׁם֒ לְהַשְׁמִיד֩ וְלַֽהֲרֹ֨ג וּלְאַבֵּ֜ד אֶת־כָּל־חֵ֨יל עַ֧ם וּמְדִינָ֛ה הַצָּרִ֥ים אֹתָ֖ם טַ֣ף וְנָשִׁ֑ים וּשְׁלָלָ֖ם לָבֽוֹז׃ (יב) בְּי֣וֹם
ד וַיִּשְׂא֣וּ לָהֶ֗ם נָשִׁים֙ מֹֽאֲבִיּ֔וֹת שֵׁ֤ם הָֽאַחַת֙ עָרְפָּ֔ה וְשֵׁ֥ם הַשֵּׁנִ֖ית ר֑וּת וַיֵּ֥שְׁבוּ שָׁ֖ם כְּעֶ֥שֶׂר שָׁנִֽים׃ ה וַיָּמֻ֥תוּ גַם־שְׁנֵיהֶ֖ם מַחְל֣וֹן וְכִלְי֑וֹן וַתִּשָּׁאֵר֙ הָֽאִשָּׁ֔ה מִשְּׁנֵ֥י יְלָדֶ֖יהָ וּמֵֽאִישָֽׁהּ׃
משנה ג: מִטְפְּחוֹת הַיָּדַיִם, מִטְפְּחוֹת הַסְּפָרִים, מִטְפְּחוֹת הַסַּפָּג, אֵין בָּהֶם מִשּׁוּם כִּלְאָיִם. רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹסֵר. וּמִטְפְּחוֹת הַסַּפָּרִים, אֲסוּרוֹת מִשּׁוּם כִּלְאָיִם: משנה ג: מִטְפְּחוֹת הַיָּדַיִם, בהם
משנה ב: בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, הָרְאִיָּה שְׁתֵּי כֶּסֶף, וְחֲגִיגָה מָעָה כֶּסֶף. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, הָרְאִיָּה, מָעָה כֶּסֶף, וַחֲגִיגָה שְׁתֵּי כֶּסֶף. כל אדם העולה לירושלים ברגל
משנה ו: הַמְגָרֵשׁ אֶת הָאִשָּׁה, וְהֶחֱזִירָהּ, מֻתֶּרֶת לַיָּבָם. וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹסֵר. וְכֵן הַמְגָרֵשׁ אֶת הַיְתוֹמָה, וְהֶחֱזִירָהּ, מֻתֶּרֶת לַיָּבָם. וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹסֵר. קְטַנָּה שֶׁהִשִּׂיאָה אָבִיהָ וְנִתְגָּרְשָׁה,
משנה ב: לֹא אֶת הַבּוֹר, וְלֹא אֶת הַדּוּת, אַף עַל פִּי שֶׁכָּתַב לוֹ עֻמְקָא וְרוּמָא. וְצָרִיךְ לִקַּח לוֹ דֶרֶךְ, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵינוֹ
משנה ו: כַּבֵּיצָה שֶׁאָמְרוּ, לֹא גְדוֹלָה וְלֹא קְטַנָּה אֶלָּא בֵינוֹנִית. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, מֵבִיא גְדוֹלָה שֶׁבַּגְּדוֹלוֹת וּקְטַנָּה שֶׁבַּקְּטַנּוֹת, וְנוֹתֵן לְתוֹךְ הַמַּיִם, וְחוֹלֵק אֶת הַמָּיִם. אָמַר
משנה ה: הָרִמּוֹן שֶׁאָמְרוּ, לֹא קָטָן וְלֹא גָדוֹל אֶלָּא בֵינוֹנִי. וּלְמָה הֻזְכְּרוּ רִמּוֹנֵי בָדָאן, שֶׁיְּהוּ מְקַדְּשִׁין כָּל שֶׁהֵן, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי
פרשת משפטים "אלהים לא תקלל" (שמות כב כז) מצוות לא תעשה, שלא 'לברך' (-לשון סגי נהור) את שם ה'. משרשי המצוה ב'ברכת' השם (-לשון סגי
(יא) וָֽ֭אֹמַר אַךְ־חֹ֣שֶׁךְ יְשׁוּפֵ֑נִי וְ֝לַ֗יְלָה א֣וֹר בַּֽעֲדֵֽנִי׃ (יב) גַּם־חֹשֶׁךְ֮ לֹֽא־יַחְשִׁ֪יךְ מִ֫מֶּ֥ךָּ וְ֭לַיְלָה כַּיּ֣וֹם יָאִ֑יר כַּֽ֝חֲשֵׁיכָ֗ה כָּֽאוֹרָֽה׃ (יג) כִּֽי־אַ֭תָּה קָנִ֣יתָ כִלְיֹתָ֑י תְּ֝סֻכֵּ֗נִי בְּבֶ֣טֶן אִמִּֽי׃ (יד) אֽוֹדְךָ֗
ט שִׁמְע֤וּ דְבַר־יְהוָה֙ גּוֹיִ֔ם וְהַגִּ֥ידוּ בָֽאִיִּ֖ים מִמֶּרְחָ֑ק וְאִמְר֗וּ מְזָרֵ֤ה יִשְׂרָאֵל֙ יְקַבְּצֶ֔נּוּ וּשְׁמָר֖וֹ כְּרֹעֶ֥ה עֶדְרֽוֹ׃ י כִּֽי־פָדָ֥ה יְהוָ֖ה אֶֽת־יַעֲקֹ֑ב וּגְאָל֕וֹ מִיַּ֖ד חָזָ֥ק מִמֶּֽנּוּ׃ יא וּבָאוּ֮ וְרִנְּנ֣וּ
(ה) וּבָ֛א הַמֶּ֥לֶךְ דָּוִ֖ד עַד־בַּֽחוּרִ֑ים וְהִנֵּ֣ה מִשָּׁם֩ אִ֨ישׁ יוֹצֵ֜א מִמִּשְׁפַּ֣חַת בֵּית־שָׁא֗וּל וּשְׁמוֹ֙ שִׁמְעִ֣י בֶן־גֵּרָ֔א יֹצֵ֥א יָצ֖וֹא וּמְקַלֵּֽל׃ (ו) וַיְסַקֵּ֤ל בָּֽאֲבָנִים֙ אֶת־דָּוִ֔ד וְאֶת־כָּל־עַבְדֵ֖י הַמֶּ֣לֶךְ דָּוִ֑ד וְכָל־הָעָם֙
"ולא הזיק נחש בירושלים", שאין נחש ממית, אלא החטא ממית, ובירושלים לא לן אדם וחטאו עמו. וכן גם עתה, אם היו עושים רצונו של מקום,
https://2halachot.org/wp-content/uploads/2025/05/פרשה-מבוארת-אחרי-מות-קדושים.pdf
יז) וכשם שבית דין מוכרין מנכסי הבעל לצורך מזון האשה שהלך בעלה, כך מוכרין מנכסיו לצורך מזון בניו ובנותיו כשהן בני שש שנים או פחות,
יש פוסקים הסוברים שכבר מתחילת השנה השביעית אסור למלוה לתבוע את החוב [אף שאין החוב נשמט עד סוף השנה השביעית], ולכן יש המהדרים לכתוב פרוזבול
חתימת הספר / פרק ג וּבֶאֱמֶת כַּמָּה צָרִיךְ לְהִתְבּוֹשֵׁשׁ בַּעַל לָשׁוֹן הָרָע בְּעַצְמוֹ עַל עִנְיָן זֶה, דַּהֲלֹא אִם יִקרְאוּ לוֹ לַעֲלוֹת לַתּוֹרָה וְיִמְצָא בַּפְּסוּקִּים דְּמַיְרֵי
(יז) שלישי וַיְדַבֵּ֥ר יְיָ אֶל-מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר: וַיְדַבֵּ֥ר יְיָ אֶל-מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר: וּמַלֵיל יְיָ עִם מֹשֶׁה לְמֵימָר: (יח) דַּבֵּ֨ר אֶֽל-אַהֲרֹ֜ן וְאֶל-בָּנָ֗יו וְאֶל֙ כָּל-בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְאָמַרְתָּ֖ אֲלֵהֶ֑ם
1. שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד מצוות עשה: לייחד את ה' ולהאמין שהוא האלוקים היחיד ללא שום שיתוף. שנאמר 'שמע ישראל ה' אלוקינו ה'
טו) היה הכהן מקריב עמו (-עבורו) בזבחים, ואמר לו, נתפגלו. או שהיה עושה (-מתעסק) עמו בטהרות, ואמר לו נטמאו, נאמן, לפי שלא נחשדו ישראל לשקר
שם עולם / פרק י"ג שאלו תלמידיו של רבי אליעזר הגדול את רבם, מה יעשה אדם וינצל מחבלי משיח, והשיב להם, יעסוק בתורה ובגמילות חסדים.
שמונה עשרה עַל הַצַּדִּיקִים – שלא חטאו מעולם, וְעַל הַחֲסִידִים – בעלי התשובה (-המתחסדים לעשות גדרים וסייגים לפנים משורת הדין), וְעַל זִקְנֵי (-החכמים) שהם שְׁאֵרִית
