א. קריאת שמע שעל המטה מותר לקרוא אף בשכיבה, ויש מחמירים שלכתחילה יקרא בעמידה או ישיבה, ולא בשכיבה. אבל אם כבר שכב, ועתה רוצה
יש שנמנעים ממצוה זו של הלואה, כיון שבעבר אירע להם שהלוו ממון והלוה לא פרע את ההלואה, ובאמת אין זו טענה, כי אף אם אדם
שער העשרים וחמשה – שער לשון הרע בעל לשון הרע מחפש מומי בני אדם, והוא דומה לזבוב, שינוח תמיד על מקום הלכלוך; אם יש
קכח. היתר לשון הרע לתועלת הוא כאשר יש צורך במידע על מנת להינצל מנזק. קכט. מעביד השואל את העובד מדוע התרשל בעבודתו, והעובד יודע שאיש
טו. הרואה קברי ישראל מברך בשם ומלכות הברכה הכתובה במחזור, אך פה עירנו בגדאד יע"א לא נהגו לברך אפילו בלי שם ומלכות, כי בערב ראש
פרק זה עוסק בענין ברכות הניסים, ברכות הראיה, וברכות שנאמרות בזמנים מסוימים, כגון זמני אבל או שמחה: אדם הָרוֹאֶה מָקוֹם שֶׁנַּעֲשׂוּ בוֹ נִסִּים לְיִשְׂרָאֵל, כגון
בסדר ההשגחה ד. והנה, שם האדון ברוך הוא את הקטיגור, והוא השטן, שנאמר בו "ויבוא גם השטן בתוכם", ופקודתו לתבוע דין בבתי הדין, וכשהוא
בָּרוּךְ הַבָּא בְּשֵׁם ה', בֵּרַכְנוּכֶם מִבֵּית ה'. בָּרוּךְ הַבָּא בְּשֵׁם ה', בֵּרַכְנוּכֶם מִבֵּית ה'. אֵל ה' וַיָּאֶר לָנוּ, אִסְרוּ חַג בַּעֲבֹתִים עַד קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ. אֵל
סט. הכוזרי: בראיות אלו והדומה להן, תוכל להוכיח לכל היותר כי לשון הקודש משתווה בשלימותה עם שאר השפות. אבל היכן המעלה היתירה עליהן? ואילו לשאר השפות
דיני בשר בחלב / דינים שונים כח. נקניקיות סויה ושניצל סויה, שהם ידועים כפרווה ומצויים מאוד, מותר לאוכלם עם חלב, אבל חלב סויה וחלב אגוז
פד. המצטער הפטור מן הסוכה, היינו כשמצטער צער כזה שבשבילו היה עוזב את החדר או הבית הרגיל ועובר לאכול בחדר אחר או בבית אחר שאינו
הלכות תשובה / פרק שמיני ז) וְכַמָּה כָּמַּהּ דוד והתאוה לחיי העולם הבא, שנאמר 'לולא האמנתי לראות בטוב ה' בארץ חיים', כבר הודיעונו החכמים הראשונים
הלכות חנוכה / הדלקת הנרות א. מצוות נרות חנוכה מתקיימת ברגע ההדלקה, ולכן צריך שבאותו זמן יהיו הנרות במקומם הראוי להם (ולא למעלה מעשרים
אינו מעלה לו המחיר מסיבות אחרות נו. אם שמירת המחיר הנוכחי היא בגלל קניה מרוכזת [כגון כרטיסיה של צילומי מסמכים וכדומה], אין בזה איסור
הלכות מוקצה ונולד / דיני טלטול מוקצה מד. מותר לומר לגוי לטלטל כלי שמלאכתו לאיסור, גם אם כוונתו שלא יתקלקל או יגנב. אבל כל
יח. אם נסתם כיור המים, מותר לנקותו בעזרת משאבת גומי ביתית (לא של אומן), בשעת הדחק וכשיש צורך גדול. יט. כיור אשר המים הנשפכים לתוכו
https://2halachot.org/wp-content/uploads/2023/11/הפטרה-מבוארת-פרשת-וישלח-למנהג-האשכנזים.pdf
השער השמיני, שער חשבון הנפש פרק שלישי החשבון העשרים ושנים: חשבונו עם נפשו על התערבו עם בני אדם בתקנת העולם, בעבודות שונות ובמקח וממכר ובשאר
כב. ומכל מקום בבין הפרקים יכול להפסיק עד דאמירן בעלמא, וידוע שבין הפרקים היינו בין יוצר המאורות לאהבת עולם, ובין הבוחר בעמו ישראל באהבה לשמע
(ה) כֵּ֣ן אֲבָֽרֶכְךָ֣ בְחַיָּ֑י בְּ֝שִׁמְךָ֗ אֶשָּׂ֥א כַפָּֽי׃ (ו) כְּמ֤וֹ חֵ֣לֶב וָ֭דֶשֶׁן תִּשְׂבַּ֣ע נַפְשִׁ֑י וְשִׂפְתֵ֥י רְ֝נָנ֗וֹת יְהַלֶּל־פִּֽי׃ (ז) אִם־זְכַרְתִּ֥יךָ עַל־יְצוּעָ֑י בְּ֝אַשְׁמֻר֗וֹת אֶהְגֶּה־בָּֽךְ׃ (ח) כִּֽי־הָיִ֣יתָ עֶזְרָ֣תָה לִּ֑י
(כ) וַיִּכְתֹּ֣ב מָרְדֳּכַ֔י אֶת־הַדְּבָרִ֖ים הָאֵ֑לֶּה וַיִּשְׁלַ֨ח סְפָרִ֜ים אֶל־כָּל־הַיְּהוּדִ֗ים אֲשֶׁר֙ בְּכָל־מְדִינוֹת֙ הַמֶּ֣לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֔וֹשׁ הַקְּרוֹבִ֖ים וְהָֽרְחוֹקִֽים׃ (כא) לְקַיֵּם֮ עֲלֵיהֶם֒ לִֽהְי֣וֹת עֹשִׂ֗ים אֵ֠ת י֣וֹם אַרְבָּעָ֤ה עָשָׂר֙ לְחֹ֣דֶשׁ אֲדָ֔ר
יג וַיִּקַּ֨ח בֹּ֤עַז אֶת־רוּת֙ וַתְּהִי־ל֣וֹ לְאִשָּׁ֔ה וַיָּבֹ֖א אֵלֶ֑יהָ וַיִּתֵּ֨ן ה֥' לָ֛הּ הֵֽרָי֖וֹן וַתֵּ֥לֶד בֵּֽן׃ יד וַתֹּאמַ֤רְנָה הַנָּשִׁים֙ אֶֽל־נָעֳמִ֔י בָּר֣וּךְ ה֔' אֲ֠שֶׁר לֹ֣א הִשְׁבִּ֥ית לָ֛ךְ גֹּאֵ֖ל
בביאור חלקי החסידות ועל הדביקות בה' הוזהרנו בתורה פעמים רבות, "לאהבה את ה' אלהיך", "ולדבקה בו", "ובו תדבק", "ובו תדבקון". ודוד המלך אמר בתהלים
פרשת תזריע "אדם כי יהיה בעור בשרו שאת או ספחת… והובא אל אהרן הכהן" (ויקרא יג ב) מצוות עשה, לטמא אדם מצורע. כלומר, מצוה
משנה ד: לֹא יִמְכֹּר אָדָם אֶת תִּבְנוֹ וְאֶת גִּפְתּוֹ וְאֶת זַגָּיו לְמִי שֶׁאֵינוֹ נֶאֱמָן עַל הַמַּעַשְׂרוֹת, לְהוֹצִיא מֵהֶן מַשְׁקִין. וְאִם הוֹצִיא, חַיָּב בַּמַּעַשְׂרוֹת וּפָטוּר מִן
משנה ו: סָכִין וּמְמַשְׁמְשִׁין בִּבְנֵי מֵעַיִם, אֲבָל לֹא מִתְעַמְּלִין וְלֹא מִתְגָּרְדִין. אֵין יוֹרְדִין לְקוֹרְדִּימָא, וְאֵין עוֹשִׂין אַפִּקְטְוִיזִין, וְאֵין מְעַצְּבִין אֶת הַקָּטָן, וְאֵין מַחֲזִירִין אֶת הַשֶּׁבֶר.
משנה ד: כָּל הַחוֹצָלוֹת טְמֵאוֹת טְמֵא מֵת, דִּבְרֵי רַבִּי דוֹסָא. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, מִדְרָס. כָּל הַקְּלִיעוֹת טְהוֹרוֹת, חוּץ מִשֶּׁל גַּלְגִּילוֹן, דִּבְרֵי רַבִּי דוֹסָא. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, כֻּלָּם
משנה ד: סְתָם נְדָרִים לְהַחְמִיר, וּפֵרוּשָׁם לְהָקֵל. כֵּיצַד, אָמַר הֲרֵי עָלַי כְּבָּשָׂר מָלִיחַ, כְּיֵין נֶסֶךְ, אִם שֶׁל שָׁמַיִם נָדַר, אָסוּר. אִם שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה נָדַר,
משנה ד: חַיָּבֵי חַטָּאוֹת וַאֲשָׁמוֹת וַדָּאִין שֶׁעָבַר עֲלֵיהֶן יוֹם הַכִּפוּרִים, חַיָּבִין לְהָבִיא לְאַחַר יוֹם הַכִּפּוּרִים. חַיָּבֵי אֲשָׁמוֹת תְּלוּיִין, פְּטוּרִים. מִי שֶׁבָּא עַל יָדוֹ סְפֵק עֲבֵרָה
ד וַֽיְהִי֙ דְּבַר־ה֔' אֶֽל־יְשַׁעְיָ֖הוּ לֵאמֹֽר׃ ה הָל֞וֹךְ וְאָֽמַרְתָּ֣ אֶל־חִזְקִיָּ֗הוּ כֹּֽה־אָמַ֤ר ה֙' אֱלֹהֵי֙ דָּוִ֣ד אָבִ֔יךָ שָׁמַ֨עְתִּי֙ אֶת־תְּפִלָּתֶ֔ךָ רָאִ֖יתִי אֶת־דִּמְעָתֶ֑ךָ הִנְנִי֙ יוֹסִ֣ף עַל־יָמֶ֔יךָ חֲמֵ֥שׁ עֶשְׂרֵ֖ה שָׁנָֽה׃ ו
ו וַיִּקְרַ֨ע יְהוֹשֻׁ֜עַ שִׂמְלֹתָ֗יו וַיִּפֹּל֩ עַל־פָּנָ֨יו אַ֜רְצָה לִפְנֵ֨י אֲר֤וֹן ה֙' עַד־הָעֶ֔רֶב ה֖וּא וְזִקְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיַּֽעֲל֥וּ עָפָ֖ר עַל־רֹאשָֽׁם׃ ז וַיֹּ֨אמֶר יְהוֹשֻׁ֜עַ אֲהָ֣הּ ׀ אֲדֹנָ֣י אֱלֹהִי֗ם לָ֠מָה
מִדּוֹת טוֹבוֹת וִישָׁרוֹת, מַה טוּבָן וּמַה יָפְיָין, הַמִּתְנַהֵג בָּהֶן אָהוּב לְמַעְלָה וְנֶחְמָד לְמַטָּה, וּמוֹצֵא חֵן וְשֵׂכֶל טוֹב בְּעֵינֵי אֱלֹקִים וְאָדָם. וּלְעֻמַּת זֹאת, קָשֶׁה עָנְשָׁן שֶׁל
בדורינו זה, רב ההמון הפורשים מן התורה, על ידי טענות טרדת הפרנסה. אבל באמת הלא זה היה גם טענות עובדי גילולים בעת מתן תורה, לא
https://2halachot.org/wp-content/uploads/2023/05/מסכת-אבות-פרק-ו.pdf
https://2halachot.org/wp-content/uploads/2023/11/פרשה-מבוארת-ויצא.pdf
א) אין מוציאין את האש ביום טוב, לא מן העצים, ולא מן האבנים, ולא מן המתכות, כגון שחוככין אותן זו בזו או מכין זו בזו
יש פוסקים הסוברים שכבר מתחילת השנה השביעית אסור למלוה לתבוע את החוב [אף שאין החוב נשמט עד סוף השנה השביעית], ולכן יש המהדרים לכתוב פרוזבול
וּלְפֶלֶא גָּדוֹל עַל בַּעַל הַמַּחֲלֹקֶת, הֲלֹא אִם אַחֵר יִפְגַע מְעַט בִּבְנוֹ אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא בְּמִתְכַּוֵּן, מִפִּיו לַפִּידִים יַהֲלֹכוּ עָלָיו, וְכָל שֶׁכֵּן אִם יַזִּיק לוֹ בְּכַוָּנָה וְנָפַל
(כה)וַיְהִי֩ בַיּ֨וֹם הַשְּׁלִישִׁ֜י בִּֽהְיוֹתָ֣ם כֹּֽאֲבִ֗ים וַיִּקְח֣וּ שְׁנֵֽי-בְנֵי-יַ֠עֲקֹב שִׁמְע֨וֹן וְלֵוִ֜י אֲחֵ֤י דִינָה֙ אִ֣ישׁ חַרְבּ֔וֹ וַיָּבֹ֥אוּ עַל-הָעִ֖יר בֶּ֑טַח וַיַּֽהַרְג֖וּ כָּל-זָכָֽר: וַיְהִי֩ בַיּ֨וֹם הַשְּׁלִישִׁ֜י בִּֽהְיוֹתָ֣ם כֹּֽאֲבִ֗ים
1. שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד מצוות עשה: לייחד את ה' ולהאמין שהוא האלוקים היחיד ללא שום שיתוף. שנאמר 'שמע ישראל ה' אלוקינו ה'
ה) (המשך מומים השייכים בבהמה בלבד), בהמה בעלת חמש רגלים, או שאין לה אלא שלש רגלים. אם היתה אחת מרגליו וידיו פרסתה עגולה כשל חמור,
תורה אור / פרק ה מבואר במדרש, שלעתיד לבא ילמד הקב"ה את התורה לישראל, ובכל פרשה ופרשה לא יבינו את דברי ה' אלא אותם אנשים
פסוקי דזמרה לכן שְׁמַע ה' לתפלתי וְחָנֵּנִי – ורחם עלי במתנת חנם להקימני מחוליי, ה' הֶיֵה נא עֹזֵר לִי – שאוכל לשוב לפניך בתשובה שלימה