מסכת סוכה, פרק א, שיעור 5
גמרא שנינו במשנה, 'סוכה על גבי סוכה, העליונה כשרה והתחתונה פסולה'. מבררת הגמרא, הרי ודאי שאם יש על הסוכה סכך בשיעור של כמה סככים אין הסוכה נפסלת בכך, אלא רק כאשר כל סכך עומד בפני עצמו (רש"י), וְאם כן יש לברר, כַמָּה יִהְיֶה הרווח שבֵּין סוּכָּה לְסוּכָּה וּמחמת כן ייחשבו כשני סיכוכים ותִפָּסֵל הַתַּחְתּוֹנָה. אָמַר […]
מסכת סוכה, פרק א, שיעור 4
הגמרא דנה עתה במיני סוכות שונים, ומבררת האם הם כשרים לקיום מצוות סוכה: אָמַר רַבִּי לֵוִי מִשּׁוּם (-בשם) רַבִּי מֵאִיר, שְׁתֵּי סוּכּוֹת שֶׁל יוֹצְרִים – של יוצרי כלי חרס, הבנויות זוֹ לִפְנִים מִזּוֹ, בפנימית הוא דר ומצניע בה את הכלים המוכנים, ובחיצונה הוא עושה מלאכתו ומוכר את קדרותיו, הַפְּנִימִית אֵינָהּ כשרה לשמש כסוּכָּה בחג הסוכות, […]
מסכת סוכה, פרק א, שיעור 3
דין נוסף באותו ענין, אָמַר רָבָא, סִיכֵּךְ האדם עַל גַּבֵּי מָבוֹי ממש, והיינו רחוב קטן שיש לו בתים משני צדדיו, שֶׁיֵּשׁ לוֹ לֶחִי בפתחו הפונה לרשות הרבים, כְּשֵׁרָה, ואף שבצידה השלישי של המבוי אין צורת הפתח, ואף לא טפח שוחק, אלא רק לחי שהוא קנה העומד בצד כדי להתיר את הטלטול במבוי בשבת, הדבר מועיל […]
מסכת סוכה, פרק א, שיעור 2
עתה מביא הרי"ף כמה דינים בענין זה של סוכה הגבוהה למעלה מעשרים אמה: הָיְתָה הסוכה גְּבוֹהָה מֵעֶשְׂרִים אַמָּה, וּבָא לְמַעֲטָהּ בְּכָרִים וּכְסָתוֹת שמניח בקרקעיתה, לֹא הָוֵי – אין זה מִיעוּט המועיל, כיון שאין הכרים והכסתות נחשבים כחלק מקרקע הסוכה, וְאַף עַל גַב דְּבַטְּלִינְהוּ – ואף אם אותו אדם אכן התכוון לבטל את הכרים והכסתות לגמרי […]
מסכת סוכה, פרק א, שיעור 1
משנה סֻכָּה שֶׁהִיא גְבוֹהָה לְמַעְלָה מֵעֶשְׂרִים אַמָּה, כלומר, שהחלל שבין קרקע הסוכה לבין הסכך הוא יותר מעשרים אמה, פְּסוּלָה. וְרַבִּי יְהוּדָה חולק ומַכְשִׁיר, ובגמרא יבוארו טעמי מחלוקתם. וְסוכה שֶׁאֵינָה גְּבוֹהָה אפילו עֲשָׂרָה טְפָחִים, וְכן סוכה שֶׁאֵין לָהּ לכל הפחות שָׁלשׁ דְּפָנוֹת, וְכן סוכה שֶׁחַמָּתָהּ מְרֻבָּה מִצִּלָתָהּ – שהמקומות המוצלים שבה פחותים מהמקומות שהשמש נראית בהם, […]
מסכת יומא, פסקי הלכות, פרק ח (ג)
[פסקי ההלכות הם על פי ההלכות שנלמדו ברי"ף, במקומות מסוימים יש מחלוקת ראשונים לענין הלכה, ואין לסמוך על הדברים למעשה] נה. האומר 'אחטא ואשוב', אין מניחים לו מן השמים לחזור בתשובה. האומר 'אחטא ויום הכפורים מכפר', אין יום הכפורים מכפר. נו. עבירות שבין אדם לחבירו אין יום הכפורים מכפר עד שירצה את חבירו. נז. המצער […]
מסכת יומא, פרק ח, שיעור 13
הגמרא מביאה את הסוגיא במסכת תענית, לגבי תפילת נעילה: תְּנַן הָתָם – שנינו במשנה במסכת תענית (כו.) לגבי ברכת כהנים, שבכל ימות השנה אין הכהנים נושאים כפיהם אלא בשחרית (ובשבתות וימים טובים אף במוסף), אבל לא במנחה, מחשש שיהיו שיכורים מחמת סעודתם ואסורים בנשיאת כפיים, אבל בימים שמתענים בהם, נושאים כפיהם אף בשאר התפילות, ובִּשְׁלֹשָׁה […]
מסכת יומא, פרק ח, שיעור 12
מלבד מצוות וידוי ביום הכפורים עצמו, תקנו חכמים שיתוודה האדם גם בערב יום הכפורים, והברייתא שלפנינו עוסקת בענין זה: תָּנוּ רַבָּנָן בברייתא, מִצְוַת וִדּוּי, בעֶרֶב יוֹם כִּפּוּרִים עִם חֲשֵׁכָה, לאחר שאכל סעודה המפסקת, כשמקבל עליו קדושת יום הכפורים, כדי שיכנס ליום הכפורים מתוך תשובה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אף על פי שאכן עיקר הוידוי […]
מסכת יומא, פרק ח, שיעור 11
משנה משנתנו ממשיכה לדון בעניני כפרת יום הכפורים: אדם הָאוֹמֵר בליבו אֶחֱטָא וְאָשׁוּב בתשובה, אֶחֱטָא וְאָשׁוּב בתשובה, אֵין מַסְפִּיקִין בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה. האומר אֶחֱטָא וְיוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר, אֵין יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר. עֲבֵרוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַמָּקוֹם, יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר. עֲבֵרוֹת שֶׁבֵּינוֹ לְבֵין חֲבֵרוֹ, אֵין יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר, עַד שֶׁיְּרַצֶּה (-שיפייס) אֶת חֲבֵרוֹ. אֶת ההלכה הזוֹ דָּרַשׁ […]
מסכת יומא, פסקי הלכות, פרק ח (ב)
[פסקי ההלכות הם על פי ההלכות שנלמדו ברי"ף, במקומות מסוימים יש מחלוקת ראשונים לענין הלכה, ואין לסמוך על הדברים למעשה] כו. חולה ביום הכפורים המרגיש שצריך הוא לאכול, אף שהרופא אומר שאינו צריך, ואפילו מאה רופאים אומרים שאינו צריך, מאכילים אותו. כז. חולה האומר שאינו צריך לאכול, והרופא אומר שצריך הוא לאכול, מאכילים אותו. כח. […]
